לאלו מכם שעוקבים אחרי בשנה וחצי האחרונות, בוודאי שמתם לב שמתישהו עברתי הריון שלא התפתח ועברתי גרידה. אני קוראת לו בד"כ "ההריון השני שלי". אז למה אני כותבת? כי כשההריון ההוא התחיל, גם עם בטא 15 כמו בהריון הראשון, הייתי הכי מאושרת בעולם. משהו פנימי אמר לי שזו בת. פשוט ידעתי. קראתי לה פייצת ביני לבין עצמי ושמתי תמונה של המקלון בתיקיית העבודה הראשית שלי וקראתי לתמונה "פיצית". כך שכל פעם שאני מתחילה לעבוד, אני נתקלת בתמונה ואומרת לעצמי "אני צריכה למחוק אותה". כי תכלס, זה כבר לא ממש רלוונטי. זה לא תורם לכלום. ההריון ההוא היה, התחיל ונגמר. הסתיים. אין שום סיבה לשמר אותו כי משהו בזה מזכיר לי כאב. מזכיר לי את התקופה ההיא שכל כך רציתי שיקרה נס וההריון יצליח ויתפתח אבל זה לא קרה.