האמנם עלינו לוותר על עצמנו, על הגשמה עצמית, מיצוי פוטנציאל או ביטוי אישי? האם עלינו לראות עצמנו כמקריבות? לא בטוח בכלל. על תפישות עבודה, ערכים, "שדונים" ואימהות..

תגידי, איך ההיא, השכנה שלך, משלבת בין העבודה והבית, הילדים, הכביסות ובן הזוג ואפילו יש לה זמן לעצמה? יש באמת חיה כזאת? איך אפשר גם להנות מהיומיום ולא רק להגיב לתוכו? את השאלות האלה אני שומעת כבר 6 שנים מאימהות. מה מבדיל נשים ש"עושות את זה" מכאלה שרק שואלות את השאלה הזו?