אני מנסה להיות בשליטה כל הזמן, בורחת למקומות שגורמים לי אושר- אימהות, עבודה ועזרה לאנשים. זה ממלא אותי ונותן לי לעיתים תחושת ערך מוסף עילאית. אבל משהו חסר לי- חסרה לי אהבה זוגית. אני כל כך כמהה להרגיש, לחיות וליהנות מההוויה ולא לרוץ במירוץ החיים ללא עצירה. אבל אני מוצאת את עצמי כל הזמן שמה…

אני כל כך כמהה להרגיש ולחיות וברגע שזה כן קרה לי, הרגשתי כמו סיר רותח שצריך מיד להתקרר, כי המים מתחילים לזלוג החוצה וזה קשה לי מלהכיל. יריתי בפניו את כל פחדי, אולי מתוך כוונה להבריח ואולי מתוך רצון ל"בחון" האם הוא יצלח לעקוף את המגננות ולהישאר. הוא ברח. ברח לעולמו. למה לו לשאת תיקים…

מה שאני כן יודעת , זה שאין לי חרטות כי אני עושה אידיאליזציה או השלמה עם הבחירה שלי כדי שאמשיך להרגיש טוב עם עצמי. כי זו בעצם המטרה. האם זה גם ככה עם בחורים? עם בגד זה מאוד קל…אני נהנית ממנו מס' חודשים או שנים – מקסימום דוחפת אותו עמוק לארון כמזכרת וממשיכה בריגוש של…