לצפות בחדשות בימים האחרונים, ממש מחמם לי את הלב. לראות את קבוצות המחאה הספונטניות שמתארגנות בפייסבוק תוך שעות ומגיעות למאות אנשים, מראה שלכולנו נמאס. אתמול צפיתי במהדורת החדשות, בכך שהמתמחים נאבקים על עתידם ועל העתיד הרפואי שלנו כנגד כל הסיכויים וכנגד כל האדישות שיש בממשלה, במאבק הדיור – כל הצעירים ברוטשילד, איך שהעניין תופס תאוצה. תקראו לנו דור מפונק, תקראו לנו איך שבא לכם, אבל בדור של הצעירים של היום, בני ה-20-30, יש את ההבנה שאם אנחנו לא נפעל לשינוי ונעורר מהפכות עכשיו, העתיד שלנו לא יהיה כל כך טוב.

לא להאמין. הגענו לשבוע 8 וחצי. לא קל לי . החום המהביל הזה שבחוץ גומר אותי, משתדלת להמנע מלצאת מהבית ולהצמד למזגן (שביום חמישי החליט להתקלקל) אבל לפעמים יש מחויבויות משפחתיות וחברתיות כמו היום למשל שהתרוצצנו מיום הולדת אחד לאחר. מתיש אבל אני לא יכולה להשתבלל לנצח. מדי ערב אני מוצאת את עצמי נחה על […]

זהו. התייאשתי. אחרי שבועיים של פעם-פעמיים בלילה שבורח לו הרמתי ידיים. היום שמתי לו פול- אפס שוב. זה כל כך מתסכל ולא ברור לי למה זה קורה.

וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד, זה יבוא, בטוח בעצמו , כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו.. והנה, אני שוב יושבת פה, רוויית הורמונים, בהריון. לא מאמינה שאני כותבת את זה. אני בהריון.

הרגעים האלה, 1 בלילה, למרות שאני קרועה מעייפות אחרי יום עמוס רגשית\ נפשית\פיזית, אחד הימים ההזויים יותר שלי.. זה התחיל כבר אתמול בערב. חזרנו מאמא שלי , בערב אני ובעלי דיברנו והוא אמר לי שהוא מחכה שאני כבר אשתחרר מההשפעה ההורמונלית הזו של הפרוגסטרון שמנפחת אותי וגורמת לי להיות אובר ריגשי. אמרתי לו שבטח כל רגע אני אמורה לקבל ושזה קצת מוזר שהמחזור לא מגיע ושאולי השבוע אלך לבדוק את זה עם הרופא.

למי שעקב , יובל בלע ג'ולה קטנה ממתכת ביום שבת האחרון. היום כבר יום רביעי, ואין ג'ולה.. ביום ראשון ושני השארתי אותו בבית איתי על מנת להשגיח עליו, כדי לבדוק את היציאות (איזה כיף לי, נכון שנשמע מרתק?) אבל אין ג'ולה.

החל הרישום לגני עיריה , אני נוטה לכיוון של להשאיר את הבן שלי לשנה נוספת בגן פרטי, בעיקר מטעמי נוחות שלי, למרות שגם לו יהיה יותר נוח.

אז זהו. נכנסנו ל2011, שנה חדשה. 2010 היתה משמעותית ביותר עבורי, כבר כתבתי על כך די בהרחבה, אבל עכשיו הגיע רגע האמת והשנה החלה.

פוסט קצת אישי בעקבות הפרשה שעוסקת בנושא הטרדה מינית של דולה בשבוע האחרון אני נמצאת בטלטלה רגשית כבדה. זה התחיל כבר לפני שבוע, כשעלתה ההודעה הראשונה בפורום הריון ולידה בתפוז, כאשר אחת ממנהלות הפורום דיווחה כי מישהי מהפורום הוטרדה מינית ע"י קולגה. לא היו פרטים מזהים כלשהם אבל תוך כמה דקות זה הפך לשרשור מפלצתי שגרם לי להבין היטב במי מדובר

לא להאמין, הסיוט הארוך הזה הולך סוף סוף להסתיים מחר. אחרי חודש וחצי ארוכים ומתישים ועוד יום אחד ארוך וקשה היום מחר אני מקוה שאחר הצהריים אני כבר אהיה אחרי. ניסיתי לחשוב כל היום איך אני מתארת את מה שעובר עלי ואת מה שאני מרגישה ואני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות.

אני מקווה לנס, שיגרום לגוף שלי לשחרר לבד את ההריון הזה, שהרחם תתחיל לעבוד בקצת יותר אינטנסיביות ושתוך כמה ימים אני אהיה אחרי ההריון הזה ושתהיה לי הפלה טבעית אחרי השוק והטראומה שהגוף עבר אחרי 2 סיבובים של כדורי ציטוטק.

מצחיק איך רק אתמול כתבתי פוסט על זה שאני מרגישה שהשתחררתי מההריון הזה.. הלכתי היום בבוקר לעשות בדיקת בטא כדי לוודא שהיא יורדת אחרי ההפלה שהיתה בסוף השבוע. הופתעתי לקבל תוצאה גבוהה ביותר של 60,000 מהורמון הבטא. פתאום התחיל להתעורר בי ספק לגבי זה שההריון הסתיים ושאולי מיהרתי להספיד אותו. הצטערתי מאוד על כך שלא […]