-
בגדי אימון לחדר כושר – נשים
אחד הדברים שהבטחתי לעצמי שאני הולכת לעשות כבר הרבה זמן, זה לחזור להתאמן בחדר כושר. אז הגיע היום. רכשתי מנוי לקאנטרי יחד עם הילדים, השגתי אישור רפואי מהרופאה, פיניתי את הילדים, התארגנתי לצאת ושמתי לב שהארון שלי לא מדוגם עבור העניין. כמובן שמיד נכנסתי לאיביי ואני משתפת אתכם בפריטים שמצאתי. יש גם בגדי מותגים ויש […]
-
טיפים ליצירת קשר אב-תינוק
עצות מועילות ליצירת קשר אב-תינוק אחד הזכרונות החדים ביותר שלי מתחילת האימהות קשור לאבהות מוקדמת מדי. מעולם לא הייתי מצפה שבעלי, שהיה כזה גיבור בחדר הלידה, יהיה כל כך אדיש לנוכח הפרס שלקחנו הביתה. ברור שהוא אהב את הבן שלנו, אבל הוא התעקש שהחיבור שלו איתו שונה מזה שלי. אני הנקתי את נועם, […]
-
סרט לידה
סרטי לידה הם עוד דרך נהדרת להתכונן לקראת בואו של תינוק חדש, במיוחד בלידה ראשונה כשעדיין לא ממש יודעים למה לצפות. למה כדאי לכם לראות סרטי לידה? כל התשובות כאן בכתבה
-
אנחנו אמהות עצמאיות ואנחנו לא מפונקות אז תניחו לבעלים שלנו בשקט / יעל סול
עכשיו אני אחרי שיחה עם המסול של בעלי. רותחת מזעם וחדורת מוטיבציה להתחיל שינוי פה בארץ. הבחירות האחרונות עסקו הרבה בנושא שיוון בנטל. גם חרדים, גם ערבים, כולם צריכים לעשות צבא. אז בזמן שמחליטים איך כמה ולמה לגייס את כל הלא מגויסים אני רוצה שיתחילו לחשוב גם איך משחררים את הלא משוחררים. אלה שהנשים שלהם עצמאיות, עם ילדים קטנים, אלה שבדיוק עוברים דירה, אלה שיש סיבות ממש טובות להתחשב בהם. אתם יכולים להגיד שצריך את כולם, שלכל אחד יש סיבה טובה, שאם כל אחד יגיד שיש לו סיבה אז מי אף אחד לא יעשה מילואים ואני רוצה להגיד לכם שאם הצבא יתחיל להתנהג קצת יותר כמו ארגון מסודר, יעיל וכזה שבאמת מנסה להיות טוב, חזק ואטרקטיבי, לא יצטרכו לגייס את כל אנשי המילואים עם הסיבות הטובות, לא יצטרכו לגייס גם את כל החרדים והערבים שכל כך קשה להם ואולי אפילו יהיה אפשר לתגמל יותר כל חייל בסדיר ולהתחיל לשלם משכורת, לא חלילה משכורת גבוהה או אטרקטיבית אבל בהחלט משהו שיתחיל פה איזה שהוא שינוי. לצערי, במקום להיות יעילים הצבא מבזבז המון כספים וזמן על שטויות (שאותם לא אפרט פה. גם כי זה לא הפוסט המתאים וגם כי תכלס כל אחד מכם יודע בדיוק על מה אני מדברת).
-
חוסר טאקט של אנשים אחרי לידה שקטה / אמא נגה
מצאתי את עצמי מספרת את סיפור הלידה ופטירה של זיו לחברה בטלפון תוך כדי שאני שומעת את התינוקות שלה בוכים דרך הטלפון ואני בכלל לא רציתי לספר לה.. בתחילת השיחה כשהיא שאלה אמרתי שאני מעדיפה שאם אני מספרת לה שזה יהיה פנים אל פנים ובכל זאת נגררתי לזה!
-
היום השמיני אחרי לידה שקטה / אמא נגה
אחרי כמה ימים ששיחקתי אותה אמיצה וחזקה, היום אני בבית בוכה בקולי קולות, שבורה ומחכה שהיום הנוראי הזה יסתיים ואקום לבוקר הבא.
-
אני רוצה להיות נסיכה קסומה / אמא בורוד
הגעתי לגיל 30 ואני מתחילה להבין מה אני באמת רוצה- רוצה להיות נסיכה קסומה. כשאני חושבת על הגבר שאני רוצה עבורי, אני רוצה לדמיין עבורי את "האחד". את "ווסטלי" החתיך בביישנות שלו. שאין צורך להרשים או להתאמץ, לומר או לעשות את הדבר הנכון. משהו בפשטות של החיים מייצר לבד את הכימיה הנדרשת וגם אם לא נחליף מילה אחת ביננו, תהיה הבנה ברורה שנוצר משהו מיוחד. יש מיתוס שאומר שניתן לדעת תוך כמה שניות, משהו במבט בעיניים שנותן תחושה של בית. תחושה "שזה נכון". אני תקועה איפשהו בשנות השמונים המוקדמות, כשסרט קאלט כזה השאיר בי חותם גם לעשורים שבאו אחריו. איפה הגברים האלו היום? אני לא צריכה אלפי מחזרים שמדברים אלי במילים יפות. אני צריכה מישהו אחד אמיתי שיעורר בי רגש. גבר יכול להקסים אותי בהחלטיות שלו , שלקסיקון המושגים שלו יהיה כנות, פשטות וגבריות. זה עושה לי את זה- מודה. נוסיף עוד קורטוב של "הישגים ואיכויות" ואני שם- שם לתת לבחור את הצאנס לקשר זוגי פוטנציאלי. אבל זה לא מספיק! זה לא מספיק כדי להשאיר אותי. לפעמים אני חושבת שאני ילדה קטנה שלא התפתחה. אני פשוט לא מסוגלת לבחור גבר לפי אמות ומדדים רציונליים. ניסיתי בעבר, לפי הסטטוס הנוכחי שלי, אתם יכולים להסיק שזה לא צלח. אומרים שבגילי, הבחירה של בן זוג צריכה להיות רציונלית. כל כך הרבה בנות מוקסמות מהארסנל שהגבר יכול להציע. אל תבינו לא נכון, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה בדיוק מה שאני צריכה- אבל משום מה, הלב שלי לא משתכנע. כבחורה שבחירותיה בחיים הם די רציונליות, בענייני הלב, אני מבינה שאני צריכה להשאיר אותם ליקום. אני רוצה להאמין הי שם עמוק עמוק בתוך עצמי, שמחכה לי האחד שלי. האחד שיצבוט את ליבי. אני כל כך מבולבלת. מצד אחד צמאה לאהבה, לחום. מצד שני, לא מצליחה למצוא את הכפפה שלי. אני נפתחת ריגשית לגברים סתומים עם נכות ריגשית, משום מה, אני מצליחה לתקשר איתם, אני כנראה פחות מפחדת, כי מראש אין לזה שום סיכוי. אבל כשאני יוצאת עם גברים מדהימים, איכותיים, טובי לב, שלא משחקים משחקים, אני פתאום נאטמת. ניסיתי להסביר את זה לחברות שלי- אני באמת לא עד כדי כך מפגרת. אני לא אוהבת מאנייקים ובורחת מהטובים. אני כנראה נאטמת, כי אני מבינה שהקשר מוביל למסלול רציני ואני פשוט מבינה שזה לא מה שאני רוצה לקשר זוגי אידיאלי, אני רוצה להרגיש. כל קשר עם גבר מדהים ואיכותי שלא מתרומם, שובר אותי. שובר אותי שאני לא מעוניינת בבחור. מבעיתה אותי המחשבה שאולי אשאר לבד. כי עם הסתומים, לא באמת יש לי קשר.. אני מבולבלת ממאבקים פנימיים של חשיבה רציונלית- "מה נכון לי" לבין מה שאני באמת מרגישה. אבל שיחות אינטלקטואל לא באמת מייצרות בי רגש, הן מייצרות בי גירוי שכלי. הייתי נשואה לאחד כזה- מצליח. יופי, לא מחפשת מישהו להעריץ. שאמרתי שאני תקועה אי שם בשנות השמונים המוקדמות, לא התכוונתי רק לסרט. רוצה להיות עם מישהו שמרגיש לי בית. החוויות הפשוטות המשותפות של החיים, מישהו שישיר לי בספונטיניות שירים מטופשים בטלפון כדי לעודד אותי. כל הדברים האחרים, הם תפאורה. אז למה זה כל כך קשה? אני מסרבת להסתכל על אהבה כאל צ'ק ליסט או מירוץ. אהבה מבחינתי צריכה להיות תחושת רגש שנוצרת מכלום ומובילה אותך לעולם קסום. כי כשאני מאוהבת, אני מרגישה נסיכה- ממש נסיכה קסומה. אני מרחפת לי אל על. לא רוצה את כל הדייטים של ראיונות העבודה, שמנסים באופן מלאכותי להזרים שיחה מעניינת. קל לי לדבר עם כולם- על הכל ועל כלום. זה לא מה שאני רוצה! אני כל כך כמהה להרגיש, להתאהב, לאהוב. כל כך כמהה ל"קסם" . קסם באוויר שיהיה, כשאני והוא ניפגש. תהיה מבוכה , המבט המעמיק בעיניים יאותת ללב ואז תורגש החסרת פעימה. תמיד דמיינתי שה"אחד" שלי יגרום לי להרגיש נסיכה קסומה. כמו ווסטלי, היכרות קצרה, ללא שיח אלא רק תחושה פנימית שקיים משהו חזק יותר מהשכל. רגש כזה, לא שכלתני, יכול לנצח שדים, להערים מכשולים ולחצות כל גבולות היגיון. אני מאמינה בתוך ליבי, שדווקא רגש כזה, יכול להחזיק לנצח. כמו בסרטים
-
האם מציאת אביר ראוי תלויה במיסטיקה? / אמא בורוד
אני בדיוק כמוכן, אמא במשרה מלאה שמנסה לג'נגל בין קריירה לאימהות טובה. אבל אני עושה את זה לבד. כן, אני חלק מסטטיסטיקה, התגרשתי לפני 9 חודשים ויש לי בן קטן בן שנתיים וחצי עזרתי אומץ לעשות את הצעד מתוך אמונה תמימה , אבל מאוד כנה ואמיתית עם עצמי, שאי שם, מחכה לי משהו יותר טוב- […]
-
יד שניה, במצב טוב עם תוספות / דורין
הוא מאחר. וזה אחרי שאני, כל כולי, על כל חלקיי, הצלחתי להגיע בזמן. ואז אני רואה משהו גבוה (כן, אמרו שהוא גבוה) שנראה די חתיך, מתקרב לעברי. ואז, כמו בפרסומת של חישגד ("נכון, לא תמיד תגשימי את כל החלומות שלך….."), מסתבר לי שמה שרואים משם, לא רואים מכאן. "אה…. את דורין?"
-
מה עושות האלמנות בלילות? / דורין
אז, כשהתרחשה התאונה, שאלו רבים, מי בלשונו ומי בהירהורי מחשבתו, אם ארצה להינשא שוב. יש משהו באופי האנושי, ואולי זה האופי הישראלי, שלא לומר הפולני – לרצות לראות אותנו, האלמנות, "מסתדרות" כמה שיותר מהר. לשאלה הזו, דאז, היו שני צדדים שמשכו כל אחד לכיוונו. הצד השכלי, הרי אני בסה"כ בחורה צעירה שהתאלמנה בגיל שרבים עדיין לא נישאו כלל. והצד השני, הרגשי…
-
מי מכיר את מחלת העצב? סימני דיכאון / ד"ר סוזי קגן
את משפטי "אני לא מאושר" אני שומעת רבות מצעירים ומבוגרים רבים המגיעים אלי לטיפול. הם מדווחים על רצון לברוח ולשכוח. מתלוננים על כך שחייהם ריקים מתוכן ובעיקר על כך שהם שוקעים בייאוש ושאינם מוצאים יותר סיפוק בקיים בחייהם.
-
סוף שבוע במעייני הישועה
אין מה לומר, עבר עלי אחד מסופי השבוע ההזויים יותר שעברו עלי בכלל.. אושפזתי ביום חמישי האחרון בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק. כפי שכתבתי ברשומה הקודמת הופתעתי מאוד לטובה מהיחס החם, האנושי והשירותי של הצוות. אמנם כל בנות המחלקה היו בנות המגזר הדתי- חרדי אבל עדיין, היה שם משהו מוזר שככל שניסיתי לעכל את זה לא הצלחתי. נורא חששתי מלהעביר סוף שבוע שם לבד, מאחר וזה בני ברק אז הכבישים היו חסומים ולא יכלתי לקבל מבקרים בשישי שבת.
-
גברים בחזית – תינוק חדש הגיע \ מרים שביט
הלידה עברה בשלום. בן זוגך היה איתך לאורך כל הדרך – השתתף בקורס ההכנה, העלה כמה קילוגרמים, קרא את כל ספרי הטיפים, ערך את מסע הקניות, נשף כשלחצת, לחץ כשנשפת… עד שהתינוק החדש הגיע לעולם. ומה עכשיו? פעמים רבות, לידת התינוק מסמנת את סופה של תקופת השותפות בין הגבר לבין האישה, סביב חוויית הטיפול ברך הנולד. לתופעה זו השלכות משמעותיות על האישה שנותרת בודדה בחזית, הגבר שחוזר לעורף – לעיסוקיו הרגילים והתינוק שניצב במרכז המערכה. נדבר כאן על המצוי, הרצוי, הפער ביניהם וכיצד ניתן לגשר עליו.