רק הפעם בניגוד לכל שאר הבדיקות התרגשתי. פתאום הבנתי שלמרות כל הג'יפה שאני עוברת באמת יש ילד בפנים, הלב שלו פועם כבר והוא ילד לכל דבר. מדהים, פתאום התרגשתי, גם ניר התרגש- הוא אומנם לא אמר הרבה-כי הוא כזה- אבל הוא התרגש. זו היתה בדיקה מהירה- קצר וקולע כמו שאני אוהבת ותודה לאל הכל בסדר. עדיין לא רואים את מין העובר כי הוא קטן מידי אבל זה כבר פחות משנה- העיקר שהכל בסדר.

על התגובות ברחוב כבר דיברנו?? הבטן שלי התחילה לצאת די מוקדם. אז בכל מקום שאני הולכת יש תגובות. התגובות הפחות נחמדות שואלות אם אני בחודש חמישי כי "יש לי בטן ענקית". הנחמדות יותר שואלות איך אני מרגישה. זה כבר סיפור אחר.

אז בדקנו ויש דופק. הכל בסדר. מסתבר שהיא לא היתה כזו נחמדה או אדיבה כמו שציפיתי. בעיה עם כל הציפיות האלו- רק מביאות אכזבות כל הזמן. העיקר ששמעתי את הדופק, אפילו ניצני התרגשות התחילו אצלי (למרות שכבר הגעתי לרמה של הקאה עם החדר החנוק שלה וריח הקפה מהפה שלה).