הלכתי לגברת שם ארוך, שתרגיע אותי אחרי הבדיקת מי שפיר. חשבתי שזה מתפקידה. (למי שלא עוקב גברת שם ארוך זו הרופאת נשים שלי- יש לה שם באמת ארוך, קשה לי לזכור אותו כי הוא רוסי להפליא, אז נתתי לה כינוי שאוכל לזכור: גברת שם ארוך). היא ממש לא הרגיעה. בעיקר היתה עסוקה בלהדפיס לי ניירת…

עברתי את זה. עברתי את הבדיקה הנוראית הזו שקוראים לה "מי שפיר". עכשיו נותר רק לחכות לתוצאות. 3 שבועות, איך לעזאזל עושים את זה??? הבדיקה היתה בסדר יחסית. כל הלוגיסטיקה לפני היתה נורא מתישה.

משום מה כשאת נכנסת להריון את הופכת להיות נחלת הכלל, מעין רכוש ציבורי. כל אחד שעובר לידך מרשה לעצמו להעיר, לגעת בבטן, לחדור לפרטיות והכל בשם ה"דאגה לרווחתך". ככה כבר קיבלתי השבוע כמה הערות נחמדות מהסביבה: "התנפחת", "השמנת בבטן", "גדלת", "וואוהו, איזה חזה"…. ועוד רבות וטובות. כן, כן. אמיתי. לא המצאתי כלום. לא יאומן.

בקיצור מה אני אגיד לכם- קשה לי עם כל הצילומים האלו- אני לא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב, לא אוהבת לביים תמונות, פשוט לא אוהבת. אבל בסוף כשזה הזכרון- זה זכרון מדהים. באיזשהו שלב נשברתי. העייפות הרגה אותי. ניקי עמדה כמו נץ, צילמה, עבדה, היתה אנרגטית להפליא ואני כמעט נרדמתי. טירוף…

IT'S A BOYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY…………… זו השורה העליונה והתחתונה מהסקירה שעשינו אתמול- איזו התרגשות בקהל… טוב. אני יודעת שתגידו שזה בולשיט אבל ידעתי שזה בן. היה לי ברור כל הזמן- אפילו התחלתי לקרוא לו "נדב"