הפוסט הזה הולך להיות חושפני. על תהליך של דיאטה שהחלטתי שאני מתחילה כבר אתמול, וברור לי שזה שאני כותבת על התהליך כאן בבלוג, יגרום לי למחויבות לתהליך. [fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"] לפני 4 וחצי חודשים […]

מיה ונוגה כמעט בנות 4 חודשים. עם יובל התחלתי ב4 חודשים בדיוק עם הטעימות, אני בעד לחשוף אותם מוקדם יותר כדי לפתח הרגלי אכילה טובים למרות שבמקרה של יובל זה לא ממש עזר, הילד אנטי אוכל. איתו הטעימות לא הלכו בצורה כל כך חלקה, לקח לו זמן להתרגל למוצקים. בעלי קנה אתמול בננות והחלטתי היום לנסות עם הבנות טעימות. מזה שבוע וחצי הן אוכלות את הידיים שלהן בתיאבון רב אז למה לא לחשוף אותן לטעמים במקום הג'יפה של ידיים מזיעות?

אתמול בערב החלטתי לצאת קצת. להתאוורר. כבר כמה זמן אני מרגישה שחסר לי משהו לנפש. שמשהו בי רוצה להתפתח, להגיע רחוק יותר, ללמוד, להכנס פנימה, להתחזק ומשם לצאת החוצה ולגדול עוד קצת. איפשהו נכנסתי לסחרור של שגרה סביב הבנות והילד והבית והעבודה למרות שאני רק 3 חודשים אחרי לידה של תאומות (מי זוכר?) והייתי צריכה קצת לעצור את המרוץ המטורף הזה, לקחת אויר, לנשום ולהוריד הילוך. לפעמים עצירה היא לא בהכרח רעה.

אחחח.. אין כמו בוקר של חופש שנגמר! לילדים בגן הכוונה. מאחר ואני עצמאית ועובדת בבית, אפשר לומר שאני חצי בחופש, במיוחד מאז שהתאומות נולדו. כך שבחגים ובחופשות של מערכת החינוך עם עוד ילד בבית, עצוב לומר אבל אני מוצאת את עצמי עובדת פי 3 יותר קשה. שלא תבינו לא נכון, אני מטורפת על הבן שלי אבל כשהוא בבית ומשתעמם זה לא פשוט להיות איתו ועם עוד שתי פיצקיות בנות 3 חודשים שזקוקות לטיפול אינטנסיבי. אז היום בבוקר היתה תחושת הקלה.