מיה ונוגה כמעט בנות 4 חודשים. עם יובל התחלתי ב4 חודשים בדיוק עם הטעימות, אני בעד לחשוף אותם מוקדם יותר כדי לפתח הרגלי אכילה טובים למרות שבמקרה של יובל זה לא ממש עזר, הילד אנטי אוכל. איתו הטעימות לא הלכו בצורה כל כך חלקה, לקח לו זמן להתרגל למוצקים. בעלי קנה אתמול בננות והחלטתי היום לנסות עם הבנות טעימות. מזה שבוע וחצי הן אוכלות את הידיים שלהן בתיאבון רב אז למה לא לחשוף אותן לטעמים במקום הג'יפה של ידיים מזיעות?

אין, הילדות האלה ממיסות אותי. המהירות שבה הן נכנסו לי ללב, אין דברים כאלה. אולי בגלל שעכשיו בניגוד ללידה הראשונה אני יותר בשלה לאימהות, יותר מוכנה, יותר שלווה ויותר יודעת שיהיה בסדר ושהן יגדלו ושהכל עובר יחד עם הקסם הזה שיש בגידול תאומים שרק אמהות לתאומים מבינות. הביחד הזה שלהן שהוא גם לחוד, זה שהן בנות 3 חודשים וקצת וכבר מתקשרות איתנו והאחת עם השניה, נוגעות ומקשקשות, וצוחקות מכל הלב איך שהן רואות אותנו, נהיו תינוקות.

אתמול בערב החלטתי לצאת קצת. להתאוורר. כבר כמה זמן אני מרגישה שחסר לי משהו לנפש. שמשהו בי רוצה להתפתח, להגיע רחוק יותר, ללמוד, להכנס פנימה, להתחזק ומשם לצאת החוצה ולגדול עוד קצת. איפשהו נכנסתי לסחרור של שגרה סביב הבנות והילד והבית והעבודה למרות שאני רק 3 חודשים אחרי לידה של תאומות (מי זוכר?) והייתי צריכה קצת לעצור את המרוץ המטורף הזה, לקחת אויר, לנשום ולהוריד הילוך. לפעמים עצירה היא לא בהכרח רעה.

אחחח.. אין כמו בוקר של חופש שנגמר! לילדים בגן הכוונה. מאחר ואני עצמאית ועובדת בבית, אפשר לומר שאני חצי בחופש, במיוחד מאז שהתאומות נולדו. כך שבחגים ובחופשות של מערכת החינוך עם עוד ילד בבית, עצוב לומר אבל אני מוצאת את עצמי עובדת פי 3 יותר קשה. שלא תבינו לא נכון, אני מטורפת על הבן שלי אבל כשהוא בבית ומשתעמם זה לא פשוט להיות איתו ועם עוד שתי פיצקיות בנות 3 חודשים שזקוקות לטיפול אינטנסיבי. אז היום בבוקר היתה תחושת הקלה.

אז איך זה לגדל תאומות? כיף גדול! באמת. יש משהו קסום בחוויה הזו של שתי תינוקות ביחד, שאולי קצת מזכירות האחת את השניה מבחינת מראה (אנשים זרים אומרים שהן ממש ממש דומות, אני חושבת שרק קצת) אבל לכל אחת יש את האופי והקסם שלה ובעיני , אולי כי אני אמא שלהן, הן שונות לגמרי. אם חשבתם שזו אגדה אורבנית שתינוקות יכולים לישון לילה שלם, אז יש דבר כזה. איך אנחנו עושים את זה? אז יש לי כמה טיפים.