השבוע זה קרה. נוגה ומיה קיבלו צו פינוי מהחדר שלנו. עם יובל זה קרה באופן טבעי בגיל חודשיים בדיוק, הפעם עם ההורות הזו איי מצד אחד יותר רגועה ומצד שני יותר היסטרית. לפני שהן נולדו אמרתי שהן ישארו איתנו בחדר עד גיל 4 חודשים לפחות. אחרי שהן נולדו זה התארך לגיל חצי שנה. למה בעצם? כי בהתחלה הן קמו המון. היו נודניקיות בלילות ואני זוכרת לא מעט לילות ארוכים ולבנים ללא שינה. לילות שהייתי נרדמת ומתעוררת עם ילדה עלי בלי לזכור איך היא הגיעה לשם או שהייתי מתעוררת עם היד בעריסה אבל נו מור!