חלפה לה כחצי שעה מאז אישתי נכנסה דרך דלתות חדר הניתוח, אני ממתין בחוץ במתח נוראי, כל דקה שעוברת נראית כנצח. לפתע נפתחת הדלת, עגלה מוזרה למראה עליה מעין אינקובטור נדחפת על ידי אחות, לצידה רופא שידיו בתוך האינקובטור, אוחזות במנשם יד ( אמבו ), ואני חושב לעצמי: מה זה אומר? זה טוב? זה רע?…

שחרור מהפגיה – הביתה! האם הרגע לו כה ייחלנו באמת הגיע? זו אכן אינה הזיה וגם לא תעתוע של הדמיון, ארבעה וחצי חודשים ארוכים ומתישים מגיעים לקיצם.

והנה, באה לפתחנו בשורה כזו, אחרי תקופה ארוכה מאוד של חוסר בכלכלה של חלב אם שלאחריה תקופה לא פחות ארוכה של כלכלת חלב אם שאוב והגשתו דרך זונדה ( כלומר ישירות לתוך הקיבה ), הגיע הזמן להתקדם עוד שלב.

אנחנו סופרים ארבעים ימים במחלקת טיפול נמרץ פגים וילודים, ולאחר שלושה ניסיונות גמילה מהנשמה עופרי עדיין מונשמת ( כאשר הנשמה של מעל 28 יום ברציפות מגדירה את מצב הריאות כחולות כרונית – בי.פי.די. בפי הספרות ), והגיעה השעה לניסיון הגמילה הרביעי במספר.