יש לפעמים רגעים כאלה בתוך כל השגרה המטורפת שבה אני חיה לאחרונה, שאני מסתכלת ואומרת, וואלה, לא צריך יותר מזה כלום. אתמול היו כמה כאלה. הראשון – מיה ונוגה ישבו אחת מול השניה, קשקשו, קיווצ'צ'ו ושלחו ידיים. יובל בא ונשען לידן תוך כדי שהוא מדבר איתן בקול רך ועדין, הצלחתי לתפוס את שלושתם בתמונה המדהימה…

[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"] ככה סתם הם מופיעים, בלי התראה מוקדמת ודווקא כשמרגיש שהכל הפוך ולא מסתדר. יובל, שלאחרונה אני מרגישה שקצת מוזנח רגשית למרות שאני משתדלת לתת לו את מירב תשומת הלב שיש, אבל…