מכתב שהחלטתי לכתוב בעקבות המצב הבלתי נסבל בו אני ורבים מחבריי מוצאים את עצמנו מדי שנה בחודש אוגוסט. עובדים במהלך השנה מסביב לשעון, משלמים מע"מ, מיסים, מג'נגלים בין ההורות ובין העסק, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים מצליחים פחות, אבל המצב הזה נהיה כבר בלתי נסבל. כמות החופשות שיש לילדי ישראל ביחס לכמות החופשות שיש לשכירים ביחס לכמות החופשות (האפסית) שיש לעצמאיים ובעלי העסקים שפעמים רבות גם הם הורים.. לא בטוח כמה זה יעזור, אבל אני את שלי פרקתי. מכאן, ניתן לזה להתגלגל.

זה קשה. אני חושבת שעוברת עלי כרגע אחת התקופות האינטנסיביות ביותר שהיו לי מעודי, שאין לי דקה פנויה לנשום ושאני מג'נגלת בצורה בלתי שפויה לאחרונה. פשוט הכל נהיה יותר עמוס, הבנות, הבית, יובל שפתאום הטיפול בו ממש מתגמד לעומת הבנות והשגרה הזו של עבודה- ילדים-בית שגומרת אותי. אני מוצאת את עצמי מדי ערב בלי אויר, מפורקת על הספה כבר ב8-9 כשבד"כ אני רגילה לשבת עד השעות הקטנות של הלילה ולעבוד.