הי יקר שלי. מה שלומך? אני חוזרת עכשיו מעוד מפגש משפחתי ספונטני אצל אמא שלך. כמו שקרה עשרות פעמים בעבר. קפצתי עם אמא שלי יחד עם הילדים לבקר, גם האחיינים שלך היו, חגגנו יומולדת לקטנה. לאט לאט הבית התמלא, כל המשפחה הגיעה, כל הבני דודים, וקולות של צחוק ושמחה מילאו את חלל החדר. היה צפוף, כמו תמיד , וחנוק, אבל חם. חם בלב. ואתה היית שם אבל רק בתמונות שעל הקיר. מכל כיוון המבט שלך נשקף. המבט הזה שלאחרים נראה קשוח ורציני ועבורנו מסמל רוך ושמחת חיים.