עברתי את זה. עברתי את הבדיקה הנוראית הזו שקוראים לה "מי שפיר". עכשיו נותר רק לחכות לתוצאות. 3 שבועות, איך לעזאזל עושים את זה??? הבדיקה היתה בסדר יחסית. כל הלוגיסטיקה לפני היתה נורא מתישה.

משום מה כשאת נכנסת להריון את הופכת להיות נחלת הכלל, מעין רכוש ציבורי. כל אחד שעובר לידך מרשה לעצמו להעיר, לגעת בבטן, לחדור לפרטיות והכל בשם ה"דאגה לרווחתך". ככה כבר קיבלתי השבוע כמה הערות נחמדות מהסביבה: "התנפחת", "השמנת בבטן", "גדלת", "וואוהו, איזה חזה"…. ועוד רבות וטובות. כן, כן. אמיתי. לא המצאתי כלום. לא יאומן.

בקיצור מה אני אגיד לכם- קשה לי עם כל הצילומים האלו- אני לא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב, לא אוהבת לביים תמונות, פשוט לא אוהבת. אבל בסוף כשזה הזכרון- זה זכרון מדהים. באיזשהו שלב נשברתי. העייפות הרגה אותי. ניקי עמדה כמו נץ, צילמה, עבדה, היתה אנרגטית להפליא ואני כמעט נרדמתי. טירוף…

IT'S A BOYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY…………… זו השורה העליונה והתחתונה מהסקירה שעשינו אתמול- איזו התרגשות בקהל… טוב. אני יודעת שתגידו שזה בולשיט אבל ידעתי שזה בן. היה לי ברור כל הזמן- אפילו התחלתי לקרוא לו "נדב"

לפחות כאן יש חיוך, פנים אנושיות, מישהי ששואלת אותי איך אני מרגישה- אומנם היא שואלת בשביל למלא את הטור בתוך התיקייה שלי אבל באמת נראה שאכפת לה (לשם שינוי למישהו באמת איכפת). אוף, הבדיקות הרגילות- משקל, לחץ דם ובדיקת שתן- איך יכול להיות שלא זכרתי את זה, אוף עכשיו אני צריכה לשתות מלא ואז להישקל- זה נחשב? בכלל כל סוגיית המשקל בהריון היא לא אטרקטיבית עבורי.

איחר לי ביום אחד, איחר ביומיים, רף הלחץ עולה- אני אעשה את הבדיקה אבל ברור לי שזה חיובי. כי התלבטתי אם זה הזמן. אם הייתי רוצה מאוד זה לא היה קורה מיד, מישהו למעלה כנראה צוחק עליי בקול רם. בדיקה ראשונה- שני פסים- אחד חזק ואחד חלש עד כדי בלתי נראה. אבל יש פס, אי אפשר להתעלם מנוכחותו. היה לי ברור שזה חיובי. תחושת בטן שכזו.