נורא חששתי מהרגע הזה שבו בעלי יגיד לי "מחר אני הולך לעבודה" ואתמול זה הגיע. בתכלס אני מרגישה קצת יותר טוב, מתאוששת, הניתוח מגליד ממש יפה למעט איזו ג'ולה שיש לי בצד שמחר אלך לבדוק וגם התנועתיות שלי השתפרה באופן משמעותי. אבל עדיין. יש איזושהי חרדה מלקפוץ למים ולהיות איתן לבד. נכון שהן ילדות…

לא להאמין אבל שבוע חלף ויש לי תאומות. האמת, החיים לא כל כך נוראיים כמו שחשבתי. התכוננתי מראש ללילות ארוכים ללא שינה, לחוסר תפקוד שלי, לא למצוא זמן לאוכל ומי דיבר בכלל על הנקה? אבל וואלה, הופתעתי. מסתבר שמיה ונוגה יצאו דומות כמו שתי טיפות מים ליובל, אותם גנים בדיוק רק שהן בנות. בגלל ההבדלים…

  לפני שבוע בדיוק הפכתי מאמא לילד אחד לאמא לשלושה. ככה ברגע אחד. או ליתר דיוק תוך שתי דקות. לאחר שאובחנה אצלי רעלת הריון והוחלט על ניתוח קיסרי כבר הרגשתי סוג של הקלה שהנה, אוטוטו זה מסתיים. החודש האחרון היה זוועתי ואחד הקשים בחיי. בשבוע האחרון כבר הפכתי לממש נכה מבחינה פיזית, היה לי קשה…

[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"] כל יום שעובר אני מפנימה את זה עוד קצת. אני אמורה ללדת כל יום, ואי הידיעה הזו מתי או איך זה יקרה, אני אפילו לא יודעת מה לדמיין, וזה מוציא קונטרול…