לצפות בחדשות בימים האחרונים, ממש מחמם לי את הלב. לראות את קבוצות המחאה הספונטניות שמתארגנות בפייסבוק תוך שעות ומגיעות למאות אנשים, מראה שלכולנו נמאס. אתמול צפיתי במהדורת החדשות, בכך שהמתמחים נאבקים על עתידם ועל העתיד הרפואי שלנו כנגד כל הסיכויים וכנגד כל האדישות שיש בממשלה, במאבק הדיור – כל הצעירים ברוטשילד, איך שהעניין תופס תאוצה.…

הבטן שלי , מתחילה לקבל צורה הריונית. לא להאמין אבל אני כבר שבוע 9+2, מה שאומר שטכנית , מאחר והריון תאומים זהים לא נמשך בד"כ מעבר לשבוע 36, כבר רבע מאחורי.. אני עדיין מתקשה להפנים שזה זה, שאני בהריון, ומבט חטוף על עצמי במראה מוכיח לי שאני בהריון למרות שקשה לי להאמין. כמו שרשמתי בפוסטים…

וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד, זה יבוא, בטוח בעצמו , כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו.. והנה, אני שוב יושבת פה, רוויית הורמונים, בהריון. לא מאמינה שאני כותבת את זה. אני בהריון.

פוסט קצת אישי בעקבות הפרשה שעוסקת בנושא הטרדה מינית של דולה בשבוע האחרון אני נמצאת בטלטלה רגשית כבדה. זה התחיל כבר לפני שבוע, כשעלתה ההודעה הראשונה בפורום הריון ולידה בתפוז, כאשר אחת ממנהלות הפורום דיווחה כי מישהי מהפורום הוטרדה מינית ע"י קולגה. לא היו פרטים מזהים כלשהם אבל תוך כמה דקות זה הפך לשרשור מפלצתי…

לא להאמין, הסיוט הארוך הזה הולך סוף סוף להסתיים מחר. אחרי חודש וחצי ארוכים ומתישים ועוד יום אחד ארוך וקשה היום מחר אני מקוה שאחר הצהריים אני כבר אהיה אחרי. ניסיתי לחשוב כל היום איך אני מתארת את מה שעובר עלי ואת מה שאני מרגישה ואני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות.

אני חושבת שחבל שלא מדברים יותר על נושא ההפלות. חבל שזה משהו שאנשים לא מדברים עליו, אפילו מתביישים בו . כשכתבתי בפורום הריון שאני עומדת לעבור הפלה, פתאום חצי מהבנות כתבו שהיתה להן הפלה כזו או אחרת ואז פתאום הבנתי את מימדי התופעה, רק שכמעט אף אחת לא מדברת על זה וכשזה קורה לך ,…

עוד לא התחיל ההריון וכבר יש לי פלשבקים מהתקופה ההיא של ההריון הקודם, כל החרדות, כל החששות. מה בסך הכל רציתי? עוד ילד?