הפלתי כאן פצצה מקודם, אני בהריון! אבל מי בכלל חושב על זה?! אני עוד שקועה בהריון הראשון ומוצפת בזכרונות מוחשיים וגם כשאני מנסה לא להיזכר זה בלתי נמנע וזה סוחף. אז זאת אני, מייצרת חיים חדשים ועדיין נוברת במוות, מודעת לזה שאני חייבת להתחיל לשחרר את זיו ואת הזכרונות הטובים והפחות טובים ממנו ולהתחיל לקבל…

אם חשבתי שלמדתי משהו מהתקופה הנוראית הזאת בחיי זה שאסור לצפות! ארבעה וחצי חודשים אחרי שאיבדנו את זיו ואני שוב מעיזה לצפות ועוד להריון חדש ואז מתאכזבת שהוא לא מגיע!!! מה לא למדתי כלום?!? לא תצפי-לא תתאכזבי אבל הרחם שלי מסרבת להבין.

כל הבגדים שקנינו נפתחו מהאריזות יום לפני שזיו מת ברחם! עוד הרגשתי אותו, פתחנו הכל ומיינתי לכביסות כדי שהכל יהיה נקי כשנחזור מבית החולים. זה תמיד מדהים אותי איך בתפישה שלי אף פעם לא תיארתי לעצמי שמשהו כזה טרגי יכול לקרות לנו! גם אם ציקצקו בלשון כשסיפרתי שהעגלה כבר בבית מורכבת ממתינה לו בחדר, השבתי…

מצאתי את עצמי מספרת את סיפור הלידה ופטירה של זיו לחברה בטלפון תוך כדי שאני שומעת את התינוקות שלה בוכים דרך הטלפון ואני בכלל לא רציתי לספר לה.. בתחילת השיחה כשהיא שאלה אמרתי שאני מעדיפה שאם אני מספרת לה שזה יהיה פנים אל פנים ובכל זאת נגררתי לזה!

יש שאלה אחת שמתחילה להטריד אותי בראשי שלא נח לרגע- יש לי או אין לי ילד? אני ממש בדילמה, לא יודעת איך להתייחס לזה כי עברתי הריון שלם ולידה מלאה וראיתי את התינוק שלי, נגעתי בו ונתתי לו שם.. אז אם שואלים יש לי ילד? היה לי ילד? הרי זה לא רשום בשום מקום ובעלי…