אחחח.. אין כמו בוקר של חופש שנגמר! לילדים בגן הכוונה. מאחר ואני עצמאית ועובדת בבית, אפשר לומר שאני חצי בחופש, במיוחד מאז שהתאומות נולדו. כך שבחגים ובחופשות של מערכת החינוך עם עוד ילד בבית, עצוב לומר אבל אני מוצאת את עצמי עובדת פי 3 יותר קשה. שלא תבינו לא נכון, אני מטורפת על הבן שלי אבל כשהוא בבית ומשתעמם זה לא פשוט להיות איתו ועם עוד שתי פיצקיות בנות 3 חודשים שזקוקות לטיפול אינטנסיבי. אז היום בבוקר היתה תחושת הקלה.

אז איך זה לגדל תאומות? כיף גדול! באמת. יש משהו קסום בחוויה הזו של שתי תינוקות ביחד, שאולי קצת מזכירות האחת את השניה מבחינת מראה (אנשים זרים אומרים שהן ממש ממש דומות, אני חושבת שרק קצת) אבל לכל אחת יש את האופי והקסם שלה ובעיני , אולי כי אני אמא שלהן, הן שונות לגמרי. אם חשבתם שזו אגדה אורבנית שתינוקות יכולים לישון לילה שלם, אז יש דבר כזה. איך אנחנו עושים את זה? אז יש לי כמה טיפים.

רציתי להניק עד גיל שנה. רציתי להיות על הנקה מלאה. הן יונקות מעולה אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. החלב שלי לא משביע אותן וההתעסקות סביב ההנקות יחד עם ההאכלות גומרת לי את כל הזמן הפנוי שגם ככה אין לי.

לא להאמין אבל שבוע חלף ויש לי תאומות. האמת, החיים לא כל כך נוראיים כמו שחשבתי. התכוננתי מראש ללילות ארוכים ללא שינה, לחוסר תפקוד שלי, לא למצוא זמן לאוכל ומי דיבר בכלל על הנקה? אבל וואלה, הופתעתי. מסתבר שמיה ונוגה יצאו דומות כמו שתי טיפות מים ליובל, אותם גנים בדיוק רק שהן בנות. בגלל ההבדלים במשקלים שלהן נוגה נראית כמו יובל בגיל כמה ימים ומיה נראית כמו יובל בגיל שבועיים שלושה..

  לפני שבוע בדיוק הפכתי מאמא לילד אחד לאמא לשלושה. ככה ברגע אחד. או ליתר דיוק תוך שתי דקות. לאחר שאובחנה אצלי רעלת הריון והוחלט על ניתוח קיסרי כבר הרגשתי סוג של הקלה שהנה, אוטוטו זה מסתיים. החודש האחרון היה זוועתי ואחד הקשים בחיי. בשבוע האחרון כבר הפכתי לממש נכה מבחינה פיזית, היה לי קשה […]