ביום שלישי אני הולכת לכנסת לדיונים במסגרת יום הפג, מטעם עמותת להב. כאמא לפג "גבולי" שלא זכה להגיע לפגיה, עשינו סיבוב בפגיה לפני הלידה כי היינו מועמדים ללידה מוקדמת ולמזלי לא נזדקקנו לה, אבל הצוות של הרופאים והאחיות בפגיות עושה עבודת קודש אמיתית תוך כדי תפקוד בתנאים לא תנאים, עם מחסור חמור ביותר בתקנים וכח אדם, שבסופו של דבר מי שמשלם את המחיר זה אנחנו , ההורים, כי אם חלילה יש כמה מקרי חירום בפגיות, לא תמיד מצליחים להגיע לכולם בזמן. אז כל הנושא הזה חייב לעבור שינוי משמעותי ולעלות לסדר היום כי מדובר פה על הצלת חיים וסיכויים של תינוק לשרוד או למות. היום זה תינוק של מישהו אחר, מחר זה יכול להיות התינוק שלי ושלכם.

לצפות בחדשות בימים האחרונים, ממש מחמם לי את הלב. לראות את קבוצות המחאה הספונטניות שמתארגנות בפייסבוק תוך שעות ומגיעות למאות אנשים, מראה שלכולנו נמאס. אתמול צפיתי במהדורת החדשות, בכך שהמתמחים נאבקים על עתידם ועל העתיד הרפואי שלנו כנגד כל הסיכויים וכנגד כל האדישות שיש בממשלה, במאבק הדיור – כל הצעירים ברוטשילד, איך שהעניין תופס תאוצה. תקראו לנו דור מפונק, תקראו לנו איך שבא לכם, אבל בדור של הצעירים של היום, בני ה-20-30, יש את ההבנה שאם אנחנו לא נפעל לשינוי ונעורר מהפכות עכשיו, העתיד שלנו לא יהיה כל כך טוב.

מצחיק איך רק אתמול כתבתי פוסט על זה שאני מרגישה שהשתחררתי מההריון הזה.. הלכתי היום בבוקר לעשות בדיקת בטא כדי לוודא שהיא יורדת אחרי ההפלה שהיתה בסוף השבוע. הופתעתי לקבל תוצאה גבוהה ביותר של 60,000 מהורמון הבטא. פתאום התחיל להתעורר בי ספק לגבי זה שההריון הסתיים ושאולי מיהרתי להספיד אותו. הצטערתי מאוד על כך שלא […]

זהו. זה נגמר. ההריון השני שלי הסתיים. אני מקבלת את זה בהשלמה. היה לי שבוע טעון ביותר מבחינה רגשית, בכיתי הרבה, התאבלתי, שחררתי והתכוננתי נפשית לגרוע מכל. אני חייבת להודות שאחרי שאתמול הסתכלתי על הגוף שלי במראה הייתי די בטוחה שהכל בסדר והכל תקין ואני לגמרי בהריון ושהיום תחכה לי הפתעה נעימה ומהבהבת אצל הרופא, אבל היום האולטראסאונד לא הותיר מקום לספק, יש לי שק הריון ריק.