מי האמין ומי בכלל תכנן שהות כזו ארוכה בבית החולים? זוג צעיר, הריון ראשון, הציפייה היא שהכול יעבור בשלום, ממש כמו בספרים, הריון תקין, להגיע לבית החולים ללידה והופ לצאת הביתה עם ילדה בריאה ולהתחיל לגדלה בנחת. ואז… המציאות מנפצת את הציפיות, המחשבות והחלומות. התוכניות השתנו ואף אחד לא הכין אותנו לכך, ועכשיו, לך תמודד…

כמו שכתבתי בכותרת הפוסט, שגרה בפגיה היא הנושא הפעם. וכי מהי שגרה והאם זה טוב או רע? התשובה במקרה שלנו היא ברורה למדי: לעופרי הקטנה שיגרה הייתה דבר נהדר. שיגרה משמעותה יציבות, ואנחנו כל כך ייחלנו ליציבות הזו.

אני הרגשתי שהמעבר מהאינקובטור לעריסה הוא הרבה מעבר לפרט טכני, בעיני באותו הזמן הדבר סימל יותר מהכל אתה המעבר מהמצב הכה מסוכן בו היתה עופרי למן הלידה אל הריפוי והתקווה לחיים רגילים, בריאים וטובים כשל כל תינוק שנולד בזמן.

אז אחרי ה״היי״ של הבקבוק הראשון, הגיעו שוב בשורות רעות. בצהרי יום אחד, לאחר אולטראסאונד מוח, קיבלנו בתדהמה שהתוצאות מראות על דימום באחד מחדרי המוח, דימום בדרגה 1 מתוך 4, אבל דימום במוח – פשוט מפחיד!.

והנה, באה לפתחנו בשורה כזו, אחרי תקופה ארוכה מאוד של חוסר בכלכלה של חלב אם שלאחריה תקופה לא פחות ארוכה של כלכלת חלב אם שאוב והגשתו דרך זונדה ( כלומר ישירות לתוך הקיבה ), הגיע הזמן להתקדם עוד שלב.

הגמילה ממכונת ההנשמה הפכה לעובדה מוגמרת, עופרי מסתדרת עם החמצן הסביבתי בצורה מעוררת כבוד, וכבר חלפו להם מספר ימים מאז הוצא הטובוס מגרונה הקטנטן. ההקלה בעומס הצינורות אשר הציפו תדיר את האינקובטור, נותנת תחושה נעימה יותר לעיניים. בדיקות הגזים בדם משתפרות, וכדברי ד״ר גלובוס: ״הריאות עוד חולות אך הרבה פחות״. ללא כל ספק צעד ענקי…

אנחנו סופרים ארבעים ימים במחלקת טיפול נמרץ פגים וילודים, ולאחר שלושה ניסיונות גמילה מהנשמה עופרי עדיין מונשמת ( כאשר הנשמה של מעל 28 יום ברציפות מגדירה את מצב הריאות כחולות כרונית – בי.פי.די. בפי הספרות ), והגיעה השעה לניסיון הגמילה הרביעי במספר.