כאשר מדובר בלידה, על אחת כמה וכמה מתגברים הדאגה והחשש מאופן הטיפול ומשלומם של היולדת ושל התינוק. ברוב המקרים אנו בוחרים בבית חולים המוכר לנו וסומכים על הידע המקצועי של הצוות ועל נסיונו בתחום. אבל לעיתים, למרבה הצער, טעויות יכולות לקרות גם בחדר הלידה וכאשר הן קורות הן עלולות להיות קשות במיוחד ועלול להיגרם נזק בלתי הפיך ליולדת ולתינוק.

בתגובה לפוסט על מחשבות על ביות באיכילוב, גזית גרוס, מלווה אחרי לידה, משתפת אותנו בתחושות שלה ובניסיונה עם יולדות רבות , איך להתאים את הציפיות שלנו לחווית הלידה והביות?

את הפוסט הזה כתבה מישהי שאני מכירה שביקשה להשאר בעילום שם, על מנת שנשים שהולכות ללדת במחשבה על ביות מלא, ידעו שלפעמים המצב קצת שונה מהפנטזיה שיש לנו על ביות. כדאי לקרוא אם אתן לפני לידה איך זה באמת הולך בבתי החולים היום..

לאחר הלידה זה נורמלי לעבור תקופה של ירידה במצב הרוח בעקבות שינויים הורמונליים ובייבי בלוז שתוקף בד"כ מספר ימים לאחר הלידה. לאחר הולדת התינוק יכולים לעלות ולצוץ רגשות שונים שנעים בין שמחה ואושר לתשישות ועצב. תינוקות רבים לא ישנים הרבה במהלך החודשיים שלושה הראשונים, קושי בהסתגלות למצב החדש הזה יחד עם עייפות מצטברת והרבה זמן של האם לבד עם התינוק במהלך היום, יכולה לגרום לדכדוך ולפעמים גם לדיכאון.

הלידה עברה בשלום. בן זוגך היה איתך לאורך כל הדרך – השתתף בקורס ההכנה, העלה כמה קילוגרמים, קרא את כל ספרי הטיפים, ערך את מסע הקניות, נשף כשלחצת, לחץ כשנשפת… עד שהתינוק החדש הגיע לעולם. ומה עכשיו? פעמים רבות, לידת התינוק מסמנת את סופה של תקופת השותפות בין הגבר לבין האישה, סביב חוויית הטיפול ברך הנולד. לתופעה זו השלכות משמעותיות על האישה שנותרת בודדה בחזית, הגבר שחוזר לעורף – לעיסוקיו הרגילים והתינוק שניצב במרכז המערכה. נדבר כאן על המצוי, הרצוי, הפער ביניהם וכיצד ניתן לגשר עליו.