השבוע במדור אמהות מעוררות השראה, ליהי נזרי ראיינה את מיטל פרנס, אמא לשלושה בנים, אילי בן 9 ויואב ודניאל בני 5.5, נשואה לשרון,
מדריכת הורים, מרצה ומנחת טלוויזיה, כדי לשאול אותה איך היא משלבת בין הקריירה לאמהות.
ראיון מרגש שכדאי לכם לקרוא.
ספרי מעט על עצמך
קצת אחרי שהבן הבכור שלי נולד, בזמן שעבדתי בחברת תרופות, הבנתי שאני לא במקום הנכון לי.
ביום אחד התפטרתי, נרשמתי ללימודים במכון אדלר והחלטתי להגשים את מה שהיה החלום שלי מאז הייתי נערה וללמוד הדרכת הורים.
היום אני עושה את מה שאני הכי טובה בו, את מה שהכי מסב לי אושר וסיפוק, יש לי קליניקה להדרכת הורים באבן יהודה, אני מרצה לחברות וארגונים ואני מנחה כבר מעל שנה את התוכנית ״ משפחה שכזאת״ בערוץ 10.
לראשונה אני יכולה גם לספר שבקרוב אני משיקה שלושה ספרי ילדים בשיתוף עם אלבומי, ספרים עם ערך מוסף להורים ולילדים.
מהו המוטו שלך כאמא?
המוטו שלי כאמא השתנה לאורך השנים עם האבולוציה ההורית שמתרחשת באופן טבעי.
כשאילי נולד הוא היה משהו כמו :"תני הכל מהכל וכל הזמן".
היום הוא השתנה, "תני כמה שאת יכולה, מבלי לשכוח את הגבולות של עצמך ואל תשכחי להיות סלחנית עם עצמך".
מהן נקודות השיא שלך בקריירה?
נקודות השיא שלי אינן קשורות בכסף וגם לא ביוקרה (למשל- כשקיבלתי את הנחיית התוכנית),אלא הן תמיד הרגע הזה שמגיע זוג הורים אחרי מספר מפגשים ואני מבינה שנעשה שינוי משמעותי בחיים שלהם: באווירה המשפחתית שלהם, בפרשנות שלהם להתנהגות הילדים וביכולת שלהם לראות אותם אחרת.
כל רגע כזה הוא נקודת שיא בקריירה שלי ולמזלי אני חווה המון רגעים כאלו.
איזו אשה מהווה השראה עבורך?
אין מישהי אחת כזאת, כל אישה שעושה מה שהיא אוהבת ועושה את זה בתשוקה גדולה היא השראה, בין אם זה להישאר בבית ולגדל את הילדים, להיות אשת קריירה מצליחה או להחליט לא להביא ילדים ולפתח ולהשקיע בעצמה.
כל מי שהולכת אחרי הלב שלה בתשוקה ולא מוותרת לעצמה במרתון הזה של החיים היא השראה בשבילי, ללא קשר לבחירה שלה.
השראה בשבילי לא מגיעה בהכרח ממעשים גדולים, היא נמצאת בכל מקום ובדברים הקטנים דווקא.
אני יכולה לקבל השראה ממבט מסויים שראיתי באמא שהסתכלה על הילד שלה בגן השעשועים.
האם את האמא שחשבת שתהיי?
האמת? לא.
כשאילי נולד אז הייתי האמא שהיתה לי בפנטזיות, הייתי כל כולי שלו ואיתו.
ידעתי בכל רגע נתון למה הוא זקוק והוא קיבל מענה עוד לפני שהיה צריך לבקש, ביליתי איתו כל רגע פנוי והשקעתי בו את כל כולי.
כשיואב ודניאל נולדו עברתי משבר גדול, ברגע אחד הפכתי מאמא לילד לאמא לשלושה ילדים ולא משנה כמה ניסיתי לג׳נגל, לא הצלחתי להעניק להם ולו חצי ממה שהענקתי לו, לפחות בתחושה שלי.
הזמן עם אילי כמובן גם נפגע והסתובבתי רוב הזמן בתחושה שאני לא טובה מספיק עבור אף אחד מהם.
היום אני יודעת לומר שיש מחיר לאמא שהייתי לפני, האיזון לא היה נכון ועם השנים למדתי לקבל את מה שיש לי לתת, אחת מול שלושה.
עדיין יש רגעים ששלושתם נורא צריכים או רוצים אותי ואני חווה את ההרגשה הזו של חוסר מסוגלות לתת לילדים שלי מענה.
זה בעיקר הופך אותי לעצבנית, אז אני משתדלת לנתב את הפניות כמו שוטר תנועה ולהבין שפשוט אי אפשר אחרת וכל ניסיון שלי לעשות אחרת הוא בבחינת חציית הגבול האישי שלי.
כשזה קורה אז אנחנו הופכות אימהות פחות טובות בעיניי.
כאמא עובדת, איך את מוצאת את האיזון בין הקריירה לחייך כאמא?
אני לגמרי מצליחה למצוא, יש לי את כל היום עד שהם חוזרים מהמסגרות.
רוב השבוע אני זו שאוספת אותם ובערב אני מתפנה שוב לפגישות בקליניקה, זה שילוב שמאפשר לי גם זמן רב איתם וגם הגשמה ועשייה.
האם היתה נקודה בה נאלצת לבחור בין הקריירה לבין האמהות?
לא ממש… היתה פעם אחת שבגלל צילומים הפסדתי מסיבת חנוכה בגן של התאומים, אבל אני לא מרגישה שבחרתי בקריירה על פני האימהות.
לפעמים יש אילוצים וכנראה שהילדים שלי לא יסחבו את זה איתם לנצח, צריך גם לשמור על פרופורציות .
מהם אתגרייך כאמא?
וואו.. יש לי לא מעט, כאמא לשלושה בנים קודם כל להצליח לנשום בתוך כל האנרגיה הזו.
עכשיו ברצינות ..
אני חושבת שהאתגר הגדול והחשוב מכולם בהורות הוא לדעת להכיר באמת את הצרכים האישיים של כל אחד מהילדים שלנו.
זה נשמע טריוויאלי אבל זה ממש לא, בטח לא עם תאומים.
לדעת מה מעודד כל אחד מהם, במה כל אחד מהם טוב ולהשקיע שם, איפה הקשיים שלהם, לדעת למצוא את האיזון הנכון בין להיות שם עבורם איפה שקשה לבין לאפשר להם להתמודד.
לבכור שלי יש הפרעת קשב וריכוז וקשיי למידה לא פשוטים ומציאת איזון עבורו, בין הרצון שלנו שיהיה תלמיד טוב לבין שמירה קודם כל על הדימוי העצמי שלו, היא אתגר.
הייתי צריכה לוותר על הרבה מהערכים עליהם גדלתי של קידוש הלימודים ולהבין שאני צריכה לדרוש ממנו מצד אחד, אבל לגמרי לשחרר מצד שני, וזה חתיכת אתגר!!
לאפשר לכל אחד מהם להרגיש שייך בבית ואהוב ללא תנאי, לראות את עצמם דרך המשקפיים הכי מעצימים שאפשר, אלה האתגרים האמיתיים שלי.
מעבר לזה יש כמובן את היומיום- כי גם להתרוצץ עם שלושה ילדים לבד בין חוגים, או לקבל את שלושתם יחד אחה"צ כשכל אחד רוצה את ההקשבה ותשומת הלב שלו, זה אתגר יומיומי לא פשוט.
מהי העצה הכי טובה שקיבלת כאמא?
האמת? את רובן לא לקחתי, כמו כל אמא הייתי צריכה ללמוד את הדברים על בשרי אבל תצחקו…
פעם מישהי ייעצה לי להלביש את יואב ודניאל בלילה בבגדים של הבוקר לגן – זה אולי מצחיק, אבל זה משנה חיים.
כשיש שלושה ילדים כל כך קטנים בבית, לפעמים הבוקר נראה כמו זירת קרב וכשאתה חוסך החלפת בגדים של שני ילדים בני שנתיים זה
לא רק חוסך זמן, זה חוסך ויכוחים ומאפשר אוויר ויכולת לשבת אשכרה בבוקר ולאכול סביב השולחן כמו בני אדם ועדיין להגיע בזמן לאן שצריך, זה ככה עד היום.
ספרי על רגע של אושר באמהות מהשבוע האחרון
זה קל, כי בדיוק חזרנו מחופשה משפחתית בפסח אז היו לי כל כך הרבה רגעים כאלה.
אם לסכם אותם, זה היה להיות רגע עם כל אחד מהם לחוד ולהצליח להסתכל בעיניים, להקשיב עם שתי אוזניים ובלי קריאות של אחד האחים ברקע, לדבר בנחת, לצחוק ולראות כמה הם גדלו.
לא צריך יותר מזה , זה כל כך פשוט וכל כך קשה ליישום ביומיום לצערי.
מה את הכי אוהבת לעשות עם ילדייך?
זה ישמע קצת מוזר אבל אני מתה על הדרך לטיולים בשבת ואני מתכוונת לנסיעה ברכב.
הילדים ישובים ברכב בלי מסכים, אפשר להתבונן החוצה ואנחנו בוחרים שירים לפי תור ואז אני שרה ורוקדת באוטו עד שהם נבוכים, אלה רגעים של נחת (שמהולים בריבים בין אחים כמובן , כמו רב הרגעים המשפחתיים: מי בוחר שיר ראשון, איפה כל אחד יושב וכו..).
מהי החרטה הכי גדולה שלך?
יש לי לא מעט, אבל כולן הן חוכמות שבדיעבד.
הגדולה מכולן וזו שכנראה הייתי בוחרת שוב, היתה שהתעקשתי ללדת את התאומים בלידה רגילה והיא הסתבכה ונגמרה במצוקה של יואב ובקיסרי חירום.
זה היה אירוע ששינה בי משהו לתמיד.
מה גורם לך לצאת מהמיטה בבוקר?
החיים… ואם יש שמש בחוץ, אז קל לי יותר.
איפה את רואה את עצמך בעוד כחמש שנים?
בעוד חמש שנים אני רואה את העסק שלי גדל ומתפתח, הילדים כבר יהיו גדולים יחסית וזה יאפשר לי לעשות עוד ממה שאני עושה היום.
אני מקווה תמיד להפתיע את עצמי, להמשיך לצמוח , ללמוד ולהתפתח וכמובן להמשיך ולעשות שינוי בחיים של משפחות רבות .
לכל אמא יש נקיפות מצפון, עם אילו נקיפות מצפון את הולכת לישון בלילה?
זה מוטיב חוזר בתשובות שלי פה, בזה שלא ביליתי איתם זמן אישי (לא עם כולם ולא כל יום)
ואם היום נגמר רע (בריבים או שכעסתי עליהם ), גם אז כמובן.
למרות זאת, אני באמת מנסה לחיות על פי המוטו של good enough mother , שמשתנה עבור כל אחת מאיתנו.
אם נותנים לך סופ"ש ללא הילדים, איך הוא יראה?
הרבה שינה, דרינק טוב, בעלי, חברים וארוחה נעימה.
איזה מסר היית רוצה להעביר לאמהות בתחילת הדרך, או טיפ משנה חיים?
כמו שהעדתי על עצמי אני באמת מאמינה שאי אפשר לתת טיפ משנה חיים לאימהות בתחילת דרכן.
בכל פעם שאמרו לי :"תישני כשהוא ישן", זה לא קרה ורק עצבן אותי, כי לא הבנתי למה לעזאזל אני לא מצליחה לעשות את זה אם כולן אומרות.
רק זכורנה שלטוב ולרע זה נורא זמני… לא לישון בלילה, להניק בלי הפסקה, להיות לפעמים עצובה בחודשים הראשונים וגם הקטנות האלו… הריח הזה, ההתמסרות וההתרפקות עליך, הכל זמני וחולף.
מתוך הקושי לפעמים קשה לנו לראות קדימה ונראה לנו שמהיום אלה החיים, אז חשוב לזכור שלא.
כל עצה אחרת שקיבלתי לרוב הרגישה לי (עם כל הכוונה הטובה) יהירה או לא נכונה לי.
למדנה לבד מהי האימהות שלכן.
אתן תעשנה טעויות בדרך, אז סלחנה לעצמכן…
זכורנה להיות אנושיות וככה גם ילדיכם ילמדו שהם לגמרי בסדר, הם רק בני אדם.