שבוע 14

בואו נדבר קצת על העבודה. אני עצמאית, מאמנת לנשים ולאמהות, תומכת בנשים בשעותיהן הקשות, במשברים, במקום בו הן לא מוצאות את עצמן, בו אין להן מנוחה והן מרגישות שהגיעו לנקודה בה הן צריכות לעשות את הדברים אחרת. בדיוק מהמקום שלי, מההריון של רומי- שהיה לי מאוד מאתגר ולא היה לי למי לפנות, עם מי להתייעץ, במי להיתמך.

ופתאום אין לי כוחות, לא בא לי לתת, כל מה שבא לי זה לישון. אז מה עושים? אם מורידים את הרגל מהגז לא תהיה הכנסה – מה גם שהשיווק בעצמאות הוא רוב העבודה- ואם לא עושים שיווק זה אומר שגם בחודשים אחרי זה אין עבודה. אז מה עושים? באמת דילמה…

אז פניתי לבנות "גדולה" בפייסבוק- קבוצה של 550 נשים עצמאיות- נשים מדהימות שממנפות אחת את השנייה ותומכות אחת בשנייה ברגעים מאוד בודדים בעצמאות בתקווה שחלקן עברו את מה שאני עוברת ויהיו להן פתרונות יצירתיים, וזה הפוסט שכתבתי מבלי לשנות מילה:

טוב, אני קצת בחששות לכתוב את הפוסט הזה אבל הגיע הזמן להודות בזה בפה מלא. אני בהריון. שבוע 14, מין העובר טרם ידוע כי הוא קטן מידי…

חשבתי שהפעם אני נכנסת לזה בידיעה אז יהיה יותר קל. טעיתי. מאתגר לי, הורמונלי, מתיש, מרגישה שכל האנרגיות נעלמו לי ואין לי חשק לכלום.
מה עושים???????????????

התגובות שקיבלתי היו בדיוק אלו שחששתי מהן כ"כ- לנוח, להקשיב לגוף, להוריד את הרגל מהגז ולהקשיב לגוף. יופי ומי ישלם את החשבונות????

ושוב דילמה גדולה, ושוב אתגר לא פשוט- אז מה עושים? מורידים הילוך? נחים? אבל הריון זו לא מחלה- כל הסביבה שלי חופרת לי על זה בראש כל היום, זה רק הריון ואני אמורה לשמוח ממנו מאוד.

אז הנה אני אומרת את זה שוב בפה מלא- לא אוהבת את הדרך אבל מאוהבת בתוצאה ולכן אני עושה את זה שוב.

ובבקשה מכל העולם ואחותו- השאירו את הביקורת והשיפוטיות בבית, לא כולן נהנות מההריון וזה ממש בסדר, לא כולן מאוהבות בעצמן בתקופה הזו ועדיין הן אמהות מדהימות- יכולה להעיד על עצמי ויש לי כמה מתאמנות כאלו- שעוברות את זה ביחד איתי.

וזהו המסר שלי מיומן המסע- הכל בסדר. יש כאלו שנהנות מההריון ויש כאלו שלא. בבקשה היו סובלניים לנשים אחרות ולדרך שהן עוברות. הריון הוא לא מחלה אבל הוא מחליש ומביא איתו אתגרים שלא ניתן לצפות מראש איך נגיב אליהם.

לאתר שלי ולפייסבוק:

אתר: www.kelim.biz

פייסבוק: http://www.facebook.com/lironkelim