הימים הקרובים הם ימים מורכבים לכל ההורים שבינינו, ימים שבהם אנו מכניסים את האוצר הקטן שלנו למסגרת חדשה- בית ספר, גן חובה, פעוטון של קטנטנים או אפילו מטפלת שלקחנו הביתה. אנחנו מפקידים את הדבר הכי יקר לנו בעולם בידי אנשים שלרוב אנחנו אפילו לא מכירים מעבר לשם ואולי- במקרה הטוב- גם שם משפחה.
המאמר הזה, בשונה מהרבה מאמרים שיצאו בתקופה האחרונה, לא ידון באיך לעזור לילד להסתגל לגן חדש, הוא ידון בנו- ההורים ובאיך אנחנו יכולים להקל על הילדים שלנו על ידי התנהלות בצורה שונה.
ה-1.9 הגיע ואיתו הרבה חששות ופחדים שלנו ההורים- מה יקרה אם הילד לא ישתלב? מה יקרה אם הוא לא יאכל כמו שצריך? האם יאהבו אותו ויחבקו אותו כשהוא מקבל מכה? האם יהיה לו קשה מידי בהסתגלות לשעות שינה שונות? ועוד ועוד ועוד.
מחשבות אלו הן מחשבות מגבילות– הן מגבילות אותנו וגורמות לנו חוסר מנוחה, אולי אפילו התהפכנו במיטה כל הלילה, לא הצלחנו לעצום עין, בכינו כל הדרך לגן הבוקר וגם ברגע שיצאנו משם ושיגענו את כל בני הבית והחברים שהסכימו להקשיב.
חוסר המנוחה והלחץ שאנו חווים מוקרן לילדינו בין אם במודע ובין אם לאו וגם הם חשים באי נוחות- יכול להיות שלא ישנו כמו שצריך בלילה שלפני, או סתם היו נודניקים והיו צריכים אותנו יותר- להכניס את המוצץ, לחבק בלילה, יכול להיות שפיתחו חום גבוה ועוד ועוד.
הקושי הרב הפרידה מהקטנצ'יק שלנו מורכב מכמה גורמים:
- הקושי האובייקטיבי בפרידה מהילד לשעות ארוכות- אם עד היום היינו רגילות להיות עם הילד כל שעות היום, לחבק ולנשק מתי שאנו רוצות, ולקחת אותו איתנו לכל מקום, הרי שמעכשיו אנחנו לבד. חלק מההורים לא השאירו את הקטנצ'יק לבד יותר מכמה שעות עד עצם הכנסתו למסגרת. יש לקחת את הזמן, אם צריך לשחרר קיטור ע"י בכי, קיטורים או כל דבר אחר יש לעשות זאת אך כמובן לא בנוכחותו של הילד. קושי זה ייעלם אט אט ובמקומו יגיע ההרגל והחזרה לחיים עצמאיים שלנו ההורים.
- הקושי לשחרר ולהעביר את הטיפול בילד למישהו אחר- הקושי שלנו לשחרר הינו קושי מורכב. כיוון שהיום אנו שומעים לא פעם סיפורים על חוסר אחריות של גורמים מטפלים אנו בטוחים כי אף אחד אחר לא יוכל לטפל בקטן שלנו כמו שאנחנו נעשה זאת. ואכן אנחנו צודקים. אף אחד לא יוכל לטפל בילדינו כמונו. אבל על מנת שנוכל להתפתח בעצמינו- מבחינת קריירה, כלכלת המשפחה, זוגיות ועוד אנו חייבים ללמוד לשחרר ולהבין כי אומנם הילד לא יאכל בדיוק כפי שאנחנו רוצים אבל הוא גם לא יישאר רעב. אומנם לא תמיד ייגשו אליו בשנייה שהוא החל לבכות אבל הוא לא יישאר עצוב.
אנו חייבים לשנות את חשיבתינו ולהעביר מחשבות מגבילות למחשבות מקדמות. מחשבות אלו הן מחשבות חיוביות שמקדמות אותנו לקראת המטרה שלנו. למשל, הילד שלי ילמד להתמודד בקבוצה וכך כשייכנס לכיתה א' הוא יהיה מוכן להתמודדויות חברתיות. מחשבה מסוג זה תקל עלינו את הידיעה כי מעתה דמות אחרת הינה המטפלת הראשית בשעות היום וכך נוכל להתפנות לעיסוקינו ברוגע ולהתקדם בחיינו.
- חוסר במידע- לעיתים אנו לא מכירים את הגננת, את צוות הגננות ואת הילדים וההורים שנמצאים איתנו בקבוצה. ניתן ליצור פגישת הכרות של אחד על אחד עם הגננת ולהכירה לעומק, ניתן לבקש המלצות מהורים אחרים שנרשמו לגן, ליצור יום הורים על מנת להכיר את חברי הקבוצה וכן ליצור כל פעילות אחרת שתגרום לכם לקבל את המידע החסר לכם על מנת לשלוח את ילדיכם לגן ברוגע.
- השוואת הילד לילדים אחרים- לעיתים השוואת הילד שלנו לילדינו הגדולים או לילדים של חברים אינה עושה לנו טוב. נראה כי ילדים אחרים תמיד ישנים טוב בלילה, אוכלים אוכל בריאות, רגועים במהלך היום ומסתגלים בקלות למסגרת. יש להבין כי הילד שלנו הוא יחיד ומיוחד, בעל אופי ואישיות משלו ובעל קצב הסתגלות משלו ולקבל את הקצב שלו באהבה גדולה.
- שינוי סטטוס- מסטטוס של "אמא במשרה מלאה" לסטטוס שמצביע על עצמאות- "אשת קריירה", "בעלת עסק" ועוד. מבית מלא בפעילות, צעצועים הפוכים וטלוויזיה רועשת אנו חוזרים לבית ריק ושקט וצריכים להחליט מה אנו עושים בזמננו הפנוי. הקושי רב יותר למי שמכניסה את הילד למסגרת בפעם הראשונה (גם אם מדובר בילד שלישי) ואין לה מקום עבודה מסודר ותאריך חזרה לעבודה. על מנת להפוך את חיינו למרגשים עבורינו יש צורך לקבל החלטה מה אני רוצה לעשות בזמני הפנוי. ניתן לעשות זאת באופן עצמאי או לקבל ליווי מאיש מקצוע. לקביעת מפגש הכרות איתי ניתן להקיש כאן.
אם כן, תקופת שינוי למשפחה אינה חייבת להיות לחוצה ולהתלוות בחוסר שינה ומאפיינים של לחץ. יש לבדוק מהם הגורמים לתחושתינו ולטפל בהם על מנת לשלוח את ילדינו לגן באהבה ובטחון כי נהיה שם עבורם תמיד גם אם אנחנו לא נמצאים לידם פיזית.
בהצלחה גדולה לכולם,
לירון
** המאמר כתוב בלשון זכר אך כמובן שמתייחס לשני המינים.