נועה, 31, אמרה לי כבר בטלפון שלדעתה כבר אין סיכוי אבל היא חייבת לנסות עוד פעם אחת לפני שהיא מרימה ידיים.
כשנפגשנו היא לא היתה צריכה לומר דבר כדי שאבין שנמאס לה, שהיא מיואשת ושהיא באה אליי כדי שתוכל להגיד: ניסיתי הכל.

אני חייכתי אליה, הצעתי לה קפה שסירבה לו והקשבתי לה.

אני לומדת עכשיו לתואר ראשון, יש לי שני ילדים ובעל שחושב רק על עצמו. אני משקיעה בעצמי ובעתיד של כולנו ובמקום לפרגן ולעזור הוא ממשיך בחיים שלו כאילו לא השתנה דבר. ולא שלפני כן זה היה מקובל עליי אבל מילא. הוא יוצא בכל יום חמישי עם חברים. לפני שהילדים אכלו ארוחת ערב הוא כבר בחוץ, כדי שיאכל עם החברים משהו לפני היציאה.

אני לא יודעת באיזה סרט הוא חי. אחת לחודש, חודש וחצי הם נוסעים לסופ"ש. בתקופת המבחנים האחרונה ביקשתי ממנו לוותר על הסופ"ש כי אני צריכה ללמוד והוא יילל כמו תינוק שזה לא הוגן. הוא לא הלך בסוף והוא רק מנגן לי כמו מנטרה מעצבנת שזו הפעם האחרונה שהוא מוותר.

אני אגיד לך ת'אמת. אני מאוד מסופקת מהלימודים וגם מצליחה. זה משהו אני עושה למען עצמי ואני לא מתכוונת לווותר עליו גם אם זה יעלה לי בגירושים. אני נחושה לסיים את התואר הזה.

ועוד אמרה לי: אני בחיים לא אהיה מרוצה משום עבודה. אני משלימה עם זה שכל חיי אצטרך לעבוד בשביל ההנאה שצומחת מהכסף ולא מהסיפוק בעבודה.

אחרי שהוציאה את שעל ליבה, התמהמתי כמה שניות לפני שעניתי לה.

ידעתי שעיצה כפשוטה היא עשויה שלא לקבל.

שאלתי אותה: אני יודעת שאמרת שאת נחושה בדעתך להשלים את הלימודים ושהם גורמים לך לסיפוק רב. מה בכל זאת חסר לך? עם מה את לא משלימה ביציאה שלך ללימודים?

לא הופתעתי כשהיא ענתה קצת בתוקפנות: הכל בסדר עם הלימודים, זה הדבר היחיד שעושה לי משהו, שאני מצליחה בו.

תשמעי, אמרתי לה, אני מבינה את מה שאת אומרת ובכל זאת תתייחסי ללימודים כאל צעד גדול שעשית עכשיו בחיים. משהו שלא הענקת לעצמך קודם, זה טבעי שיהיו רגשות מעורבים.

את ממש לא בכיוון! היא שלפה לעברי. למה תמיד זה חוזר לזה שאני לא בסדר, שאני צריכה להתנהג אחרת?? מה איתו?? אני רוצה שהוא ישתנה, לא אני.

סבלנות, אמרתי לה, הוא ישתנה. הכל בסדר איתך, את צריכה להבין שלאישה יש יכולת להפוך הכול לחיוב או לשלילה. כשאת עושה משהו למען עצמך- זה מעולה אבל בראייה שלו את מזניחה אותו, כמו בתקופה שאחרי הלידה שאת מרוכזת בתינוק והבעל נדחק אצלך זה קרה ברציפות, הלידה השנייה ואז הלימודים.

מה שאני אומרת לך זה שתקחי עוד נשימה אחת ארוכה ותתחילי להתייחס אליו אבל גם לעצמך במקביל.

כל כך מרגיז אותך שהוא קנאי לזמן שלו ולבילויים שלו כי את עושה את הצעד הזה של הלימודים ממקום של הקרבה, את יודעת בליבך שזו תקופה שבה את מינימום זמן עם המשפחה וזה כואב לך עד שאת לא מאפשרת לעצמך לקחת פסק זמן שבועי ולהרגע, להנות קצת, לעצור ולנשום.

קחי לך את הזמן הזה!

תאלצי את עצמך להתגבר על תחושות האשמה ותמצאי זמן שהילדים ישנים ותתפרקי באופן חד שבועי קבוע.

אני רואה שהפנים שלה מתחילות להפשיר ואני מנצלת את זה כדי להמשיך. אחרי שתעניקי לעצמך את מה שהנשמה שלך צריכה, יהיו בך כוחות לעשות, לשנות ולנוע. בעלך יראה אישה שלומדת ושלמה עם ההחלטה שלה כיוון שזה הרושם והאנרגיה שמתקבלת כשאת מרשה לעצמך בנוסף לכל לקחת ערב חופשי.

מה שאת משדרת זה מה שהוא קולט. הוא יתחיל להבין שאין לו ברירה והוא צריך למלא מקום.

כמו בריקוד, אחד לוקח צעד קדימה ובת זוגו הולכת אחורה כדי ליצור תנועות הרמוניות ושלמות. השלווה על פניה כשיצאה מכאן היא היא הסיבה שאני מאמנת נשים לזוגיות.

הדס ויסמן

נומרולוגית ומאמנת נשים לזוגיות

http://www.facebook.com/dsdsvor