יש המון שאלות בעולם, שאלות של קיום, שאלות של מדע, שאלות תמימות של ילדים ושאלות שפשוט לא שואלים… כל אחת ואחד בוודאי נתפס לא מוכן ומאוד נבוך לשאלה שלא שואלים, נתפס עם פה פעור מנסה לענות מבלי להביך את עצמו או את זה ששאל. השאלות הם תמימות והשואל לא התכוון לרע אבל אם היה חושב לפי ששאל היה מבין שהוא אולי מחטט טיפה.

השאלות המביכות ביותר הן של הריון, במיוחד בהתחלה, כשאת עוד לא סיפרת לאף אחד על התוספת החדשה למשפחה, אבל התוספת החדשה שמתפתחת  לך על הגוף לא ממש קלה להסתיר.
ואז השאלה הקלאסית היא: את בהריון / יש משהו שאת רוצה לספר לנו? תוך מישוש הבטן שמפר בצורה בוטה את החוקים הבסיסים והחשובים ביותר  של "מרחב אישי" "ובבקשה אל תיגע בי".
וכאן השואל יוצא מטומטם בכל מקרה כי אם את לא, אז בעצם זה אומר שאת שמנה ואת נראית בהריון ובמקום עובר מתפתח יש לך שומנים שמתפתחים… ואם את כן אז הוא מאלץ אותך לשקר ומעמיד אותך במצב לא נעים כי מן הסתם את לא מספרת כי את עדין לא רוצה שידעו!

עוד שאלה שלא שואלים באה אחרי שאלה לגיטימית, תוך ניהול שיחה תמים על ההריון שלך, את עונה לו שאת בחודש חמישי, ואז הוא שואל: מתי התחתנת? ותוך כדי תזוזה של חוסר נעימות את לוחשת בשקט ומנסה להקשות ואולי לבלבל את האידיוט ששואל שאלה כזו… "באוקטובר…. "

באוקטובר אהה…. כלומר בחודש העשירי.. אנחנו עכשיו בחודש הרביעי… ואז הוא מפסיק למלמל ואבל אי אפשר שלא לפספס את הרעש החורק של גלגלי המוח שלו שעושים חישובים במתמטיקה… ואחרי כמה דקה ואולי שניים… התשובה שאת מקבלת: "אההה… מהר…."
אז יופי! לקח לך 3 דקות לעשות חודש מינוס חודש פלוס חודש הריון ולהגיע למסקנה שבעלי ואני עשינו סקס בערך ב-15 לינואר…. בשביל להקל עליך בפעם הבא אני פשוט ארשום יומן תאריכים עם פירוט מלא של תנוחות וחום השחר ואפילו אצלם לך בוודיאו ובסטילס את כל האקט.

ואחרי שעברת את ההריון ונולד הילד השאלות לבנתים מפסיקות, עד שהילד מגיע לגיל שנתיים, ובשנייה שהוא כיבה את הנרות על העוגה זה מתחיל. "נו? מה עם עוד אחד? יש משהו בדרך?"
אז שוב בשאלה הזו השואל יוצא מטומטם כמו בשאלה הראשונה ששאל לפני שנתיים וחצי, אבל כאן אני אישית נמצאת בסיטואציה עוד יותר מביכה כי לא רק שרומזים ששוב אני שמנה (למרות שירדתי בגאווה 15 קילו) אלא אני גם נאלצת לשתף אותם בפרטים המאוד אישיים של המצב הכלכלי שלנו… ולהסביר שלא… כרגע אנחנו אצל ההורים… חוסכים לבית… כי אין לנו שקל על התחת…. כי פיטרו את בעלי במשבר הכלכלי… והיה לנו קשה להחזיק את הדירה השכורה על החצי משכורת שלי… אז בטח שאין לי שקל על התחת לעוד ילד….. ואחרי  הרצאה מלאה של שעה וחצי שלא היתה מביישת אף פרופ' באוניברסיטת בר אילן של "לא נורא" ו"גם לנו זה קרה" בליווי מבטים של "איזה מסכנים"… את משתדלת לנוס על נפשך באלגנטיות ובתקווה שלא לפגוש את אותו אדם עד שלפחות זכית בלוטו או שאיזה אלמוני החליט להעניק לך קרן נאמנות של כמה מיליונים….

לסיכום ולמסקנה הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות ובשאלות שלא שואלים.

שרה מויאל – עיצוב חדרי ילדים