דובר רבות על הקשיים השונים בהן נתקלות נשים בתקופה שלאחר הלידה.
לא אפרט כאן את גודל השינוי ומהותו. אני מניחה שכל אישה שהפכה לאם מכירה שינויים אלה או אחרים כגון אחריות שמשתנה, לוח זמנים אחר, שוני וחילוקי דעות זוגיים, שינויים בגוף, שינויים כלכליים, התערבויות סביבתיות באשר לחינוך וגידול הילד , עולם העבודה וסדר עדיפויות והחיים בכלל כפי שהכירה אותם האישה הופכים לאחרים.
השינויים האלה או אפילו רק חלק מהם, גורמים לנו לתהיות לגבי עצמנו.
ריבוי התפקידים, חוסר הזמן, האהבה והדאגה כ"כ עוצמתיות עד כדי כך, שאת עצמנו לרוב, אנחנו שוכחות. בחשיבתנו אנחנו הנשים, מנהלות את "העולם", יודעות הכל, מסדרות בו זמנית הכל, אבל אנחנו מדומות כ"תקועות". למען עצמנו אנחנו לא עושות.
כמה חודשים לאחר הלידה נשים רבות חוזרות כבר לשיגרה. אבל בכל זאת משהו בהן השתנה. האיזון הנשי-אימהי שלהן השתנה וחייהן מורכבים יותר. בשיגרה זו, הן לרוב במקום האחרון בסדרי העדיפויות החדשים.
יותר מזה, עקב חשיבה מוטעית, לא נהנות מהשגרה שבחרו, לא מודעות ליכולת להנות ממנה ע"י חשיבה אחרת ומודעות. כך, נוצרת פחות שביעות רצון ופחות אושר מהחיים.
מה אנחנו כן עושות? לרוב, נספר ונתלונן על כך שאין לנו זמן, שמאזן החיים השתנה, ניכנס לפורומים ונקרא על עולמן של הדומות לנו, נדבר עם חברה ועם בן הזוג אבל… נמשיך בחיינו ולא נעשה צעד לעבר שינוי או גיוון של חיינו.
האימון האישי יכול לתת כלים לנשים שבוחרות/ מחליטות בכל זאת לעשות עבור עצמן. האימון מעניק מודעות עצמית, כוח, זיהוי של החוזקות, החולשות וראיית חזון, "לאן אני רוצה ללכת", האימון נותן הקשבה לקול פנימי ומלמד כלים העוזרים בכל תחום בחיים ובגדול- מטרתו להפוך את חיינו למאושרים יותר עבורנו. כל אחת לפי ראות עיניה. למעשה, האישה יודעת הכי טוב איך לעזור לעצמה אך כאמור אנחנו לא עושות זאת ולא תמיד יודעות איך. כאן האימון נכנס לתמונה.
רוב המאמנים משתמשים באימון השואל שאלות "עוצמה" ודרך זה גורם לחשיבה אצל המתאמן. נמצא כי באמצעות כלים "עוקפי חשיבה" (שיטה אותה פיתחה אראלה שפי) כמו שימוש בדמיון, קלפים, תנועה, יצירה, שינוי הקול והתנועה וכד' אפשר להגיע אף לתוצאות מרחיקות לכת במסע הזה.
אני סבורה שעבור אימהות ובמיוחד נשים לאחר לידה כלים אלה רציונליים ו"עוקפים" הם מצרך הכרחי שכן, מעבר לכך שזה נותן מענה לצורך של מתנה לעצמנו, שאיבת כוחות וקבלת כלים מעשיים, יש כאן למידה מודעת על חייהן , נתינת משמעות שונה לשיגרה (הכ"כ תובענית לפעמים) שימת דגש על הכרחי ורצוי, ופעולה מעשית בדרך לעזור לעצמן. כל זה, בתהליך קצר (נתון חשוב כשלעצמו כשמדובר באימהות..) תוך משחק, חוויה, עניין וכיף.
עולם האימון האישי שם דגש בראש ובראשונה על תחום החשיבה החיובית. החל מהשפה בה אנו משתמשים וכלה בהתנהלות והראיה שלנו את החיים והסובב אותנו. ווין דיאר אמר- "כאשר אתה משנה את הדרך שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים משתנים". חשיבה זו מעוגנת גם במחקרים מדעיים מעולם הפסיכולוגיה החיובית המשמש בסיס מחקרי לעולם האימון.
א' אחת המתאמנות שלי, הגיעה אליי כשהיא לא אוהבת את עבודתה ולמעשה אובדת עצות כי היא רוצה משהו מאתגר יותר אבל חשוב לה גם להיות בצהריים עם הילדים. לאחר עבודה עמוקה על המהות שלה, מי שהיא, מה היכולות שלה, ממה היא נהנית, מה נותן לה משמעות, היא דווקא הבינה שאומנם העבודה לא הכי מאתגרת אבל נותנת לה הרבה ערכים אחרים שחשובים לה כרגע (קרוב לבית, שעות נוחות, זמן לעצמה..). כך היא גם יכולה להשקיע במחקר לגבי סדנאות שהיא רוצה ליזום בשלב מאוחר יותר בחייה. היא יצאה מהאימון שלמה יותר ומרוצה יותר כשלמעשה חייה לא השתנו כלל. החשיבה שלה השתנתה!.
דווקא בתקופה זו על אף מורכבותה וחוסר הפנאי שבה, כלי זה חשוב מאין כמוהו משום שיש כאן עצירה של החיים מה"מירוץ" הרגיל, בה יש אפשרות ל"תכנת" עצמנו מחדש ולהיות אמא מאושרת יותר כדי להעביר כלים אלה לדור הבא…
נמצא במחקרים שרוב הנשים עושות שינוי קריירה לאחר לידת הילד השני במשפחה וזאת משום שהן כבר גיבשו זהות אימהית ועתה, מתפנות לחשוב על עצמן ועל הרצון שלהן.
ניתן לראות אצל מתאמנות רבות כי אימון על תחום אחד משפרת בעקבותיה גם תחומים נוספים משום שלימוד של צורת חשיבה זולג מן הסתם לכל מה שמרכיב את חיינו ואיננו מוגבל רק לפלח אחד. כך שמתאמנת שתעבוד לאחר הלידה על זוגיות ייתכן ותשנה גם את גישתה לגבי יחסים אישים אחרים בחייה (הורים, חמות, עבודה וכו').
נשים לאחר לידה הן הרבה פעמים מכוונות משימה. על אף הבלבול ושינוי סדרי החיים, הן יודעות מה המטלות שיש להן לעשות ומתוך זה פועלות. (אם כי לא תמיד בקלות..) אולם, לעיתים אם נשים את המיקוד על עשייה, נתמקד בעיקר בקשיים משום שבעצם העשייה יש גם קשיים.
כש- י' הגיעה אליי היא טענה שהיא מאוד מודעת לעצמה, אוהבת את כל תחומי חייה ובכל זאת לא מרוצה. משהו לא עובד לה נכון. כשהתחלנו לחקור יחד את ההוויה שלה, המהות הזהות, היכולות וכו' הבננו שלמעשה היא בעשייה מרובה שהתוצאה שלה היא מיקוד בקשיים המתלווים אליה ולכן ריגשית היא מנותקת, לא חושבת על ההנאה שבדברים, על מה שהיא רוצה ועל מי שהיא בכלל (על אף מודעותה כאמור). האימון לימד אותה לשים דגש קודם כל על מי שהיא ומה שחשוב לה ושלא תוותר עליו. באימון אנחנו מזהות ביתר מודעות מה החוזקות שלנו, מה היכולות שלנו, מה הזהות שלנו, מה מהנה אותנו ומה משמעותי בחיינו, מה הכרחי ומה רצוי ולפעול מתוך זה, ואז הדגש הוא על המהות ולא על עשייה, הוא על הטוב שבנו ולא על הקשיים שבדרך ומכאן, שההתנהלות היומיומית הופכת קלה יותר. כשמגיע קושי, לומדת המתאמנת לתרגם אותו להזדמנות ולהתמקד באופן שבו הערכים שלה באים בקושי הזה לידי ביטוי.
האימון שם דגש רב על הקשבה לעצמנו, למה שמשרת אותנו, הקשבה לקול הפנימי. אין הדבר אומר להזניח את כל השאר, אלא פשוט לא לשכוח גם את עצמינו בדרך החדשה וללמוד לשאול את השאלות הנכונות שישרתו אותנו ויאזנו את חיינו.
לדוגמא, ישנם דפוסי חשיבה ה"תוקעים" אותנו. אחד הנפוצים שעולה כמעט בכל אימון של נשים לאחר לידה הוא "מה יגידו". למשל – "מה יאמרו אם אינני מניקה". כשנעבוד על כך נבין מהי ההנקה עבור אותה מתאמנת ומה היא מסמלת בעיניה. איך היא יכולה בדרך אחרת למלא את החסר הזה והאם היא יכולה לחוש שלמה עם בחירתה או עם ההכרח שנוצר. בנוסף, אשאל את המתאמנת אם חשיבה זו "משרתת אותה". לרוב חשיבה מסוג זה תוקעת ולא מקדמת. ולכן, נתאמן על לסלק אותה.
זה נשמע פשוט אבל קשה לשנות דפוסי חשיבה ואמונות שונות ויש להתאמן על זה.
כשאני שואלת מתאמנות רבות "מה החלום שלך?" לרוב אני נתקלת בתשובה שזה "לא ריאלי". ברצוני להדגיש שאני מאמינה שהכל אפשרי אבל תלוי זמן. אכן, לא תמיד נוכל לממש את רצונותינו הכמוסים ביותר בכל רגע נתון אבל ראשית, עצם הידיעה "מה אני רוצה" היא משמעותית ואם נדע שזה רגעי, זה יהיה סביל יותר. ושנית, לעיתים גיוון חיינו בתחום אחד יאיר גם תחומי חיים שכרגע פחות גורמים לנו אושר.
לסיכום, כשאנחנו ילדים אנחנו חולמים, נותנים לעצמנו דרור ויצירתיות. עם הזמן, אנחנו "מאולפים" וחלקנו מוותר על החלומות ועל האושר. לאחר לידה ובכלל עם האימהות, עולמנו משתנה ויש כאלה המוותרות לחלוטין על עצמן.
מה למעשה רובנו רוצות? להבין את המהות החדשה, לתת לילדנו ככל שניתן וגם.. להיות מאושרות בעצמנו (לכל אחת משמעות שונה לאושר שלה). אריסטו אמר "האושר תלוי רק בנו".
ואני אומרת שאם היינו משקיעות בכל תחום בחיינו כמו באימהות, חיינו היו נראים אחרת.
הכותבת: יעל דורון יבין – מאמנת אישית לאימהות בדרך להגשמה.
052-2739003