<על אמהות>

מי מאיתנו לא בודקת בינה לבין עצמה, עם דפי האינטרנט, עם חברות ועוד איזו מן אמא היא? אם הבטחון העצמי שלך גבוה או שאת בטוחה בעיניין מסוים, כל מה שתמצאי בסביבה שלך יעיד כי את עושה נכון. תמצאי חיזוקים לדרך שבחרת, גם על דרך השלילה. אבל רוב הזמן כשמדובר ביקרים לנו מכל, הבטחון העצמי שלנו מתערער, אנחנו לא יודעות אם אנחנו מחפשות אישור לבחירה שלנו או שאנחנו מאוד רוצות לשמוע שיש גם דרך אחרת, אולי פשוטה יותר. אולי פשוט יותר לא להסתכל.

אתמול פגשתי חברה טובה לשיחה קצרה, על ההכנה להורות, איך מחליטים שרוצים את זה? איך מתגברים על החששות והפחדים הנלווים והולכים על זה. אותה חברה, בשיחה לפני כמעט שנה, כשעוד הנקתי את הפעוטה שלי, אמרה לי שאני המודל שלה בנושאי הורות ובעיקר הנקה והנחרצות שלי בעיניין, עצם המובן מאליו עבורי והעובדה שאין מקום לבקבוקים ותחליפי חלב בביתי. גרמו לה לחשוב שאין דרך אחרת. וכשהיא ביקרה את בת דודה שלה אחרי לידה, וזו שלפה בקבוק מטרנה היא נשארה מזועזעת וכך גם הגיבה לסיטואציה. התגובה שלי הייתה שילוב של צחוק וגאווה. כי גרמתי לה להבין שזה אפשרי אם רוצים וזה אפילו כדאי ועדיף במקרים מסוימים ובת הדודה שלה לימדה אותה שאפשר גם בלי ושזה אפילו כדאי ועדיף במקרים מסוימים. לא לכל אמא לעתיד יש מודלים מאוזנים בסביבתה שיאפשרו לה בחירה מושכלת ומודעת. למעשה לרוב סביבה מסוימת תתמוך באג'נדה ברורה אחת ואת תרגישי קירבה למידע הזה ובסופו של דבר הוא מה שינחה אותך בבחירותייך הראשונות כאמא. אתמול בפגישה אגב, היא אמרה לי בהתנצלות כשהיא כנראה לא תניק. אז חברתי האהובה, את לא חייבת להניק, אבל גם לא סיימתי להשפיע עלייך בנושא הזה, בואי נסכם בינתיים שאת תעבדי על להכנס להריון.

"כשאת מודדת, תראי כמה אני נותן, רק אז תחליטי, כמה תתני לי חזרה"  ירמי קפלן. ובכן ירמי קפלן אהובי משכבר הימים, לא עזרת לי בעבר עם העיצה הזו לזוגיות ונראה שזה לא עובד לי גם היום עם הילדים. אם היינו יכולים להתבונן בתוצאות מעשינו טרם פעלנו הכל היה פשוט. כי כל אמא שואפת לאותה תוצאה, ילד מצליח ומאושר. אבל אולי יעזור לנו לדמיין את הפוטנציאל הזה. לראות את התינוק\הפעוט שלנו בעוד 20 שנים מהיום. איזה בן אדם הייתי רוצה לראות מולי? איזה ערכים הייתי רוצה שיהיה לו ואפילו איזה מעמד חברתי ומקצועי שלו יסב לי גאווה ונחת. ופה להתחיל.

כשאני מכוונת שהבן שלי יהיה ראש הממשלה הבא, אני ארצה לטפח בו עצמאות מצד אחד ויכולת הנהגה מצד שני. במקום הזה אני יכולה להתחיל לשאול שאלות רלוונטיות כמו: האם להרגשתי, הנקה מלאה, מיליון צעצועי התפתחות שנשחק בהם ביחד, שעה לימוד צבעים\צורות\מספרים ביום, טיול משפחתי כל שבת, אוכל אורגני וסביבה נקייה יובילו אותו לשם. סביר שכל אלו ביחד ישלחו את הילד שלי לגאה מוקדם מהגיל הממוצע <שגם זה סוג של הצלחה> אבל בטוח שאחד מהנ"ל או שילוב של שניים שאני מסוגלת להתמיד בהם ולעשות אותם מאהבה וללא תחושת סבל, קורבנות ומאמץ יקרבו את הילד שלנו למטרה גבוה <בין אם זו שהגדרנו ובין אם אחרת מוצלחת לא פחות>. אם תלכי למכולת ותקני מוצרים בשווי 55 ש"ח והמוכר יגיד לך, סה"כ 55 ש"ח אני מבקש 60. את לא תתני לו. הרי זה 5 שקלים שאת משלמת סתם ולא מקבלת שום תמורה. גם אם מצבך הכלכלי טוב מאוד, את תרגישי לא טוב לגביי זה. ואם נחזור לטיפוח ילדנו. יכול להיות שאת יכולה להרשות לעצמך גם להניק הנקה מלאה, להרעיף עליו צעצועי התפתחות, לשבת ללמד אותו ובנוסף גם לבשל כשהוא עלייך במנשא. כל הכבוד לך, באמת. אבל ה5 ש"ח שאת מבזבזת פה הם על חשבון הזמן האישי או הזוגי שלך במקרה הטוב ועל חשבון הילד המוצף במקרה הגרוע.

אינטיליגנציה רגשית, אנושיות, חום, כושר ביטוי, כושר מנהיגות ועוד הם ביטוי של השקעה של הורה כשהוא נאמן לתכונה וחווה אותה בעצמו. בכולנו יש תכונות או יכולות שאנחנו גאים בהם ואותם אנחנו צריכים להעביר הלאה. אם את מכינה עוגיות פעם בשבוע באופן קבוע, עשי את זה לבילוי המשותף שלך עם הפעוטה או אפילו עם התינוק במנשא <רק בבקשה ממך תלמדי מניסיוני המר, בשלב שהתנור מתחיל להיות מעורב, להוריד את התינוק מהמנשא- אצלנו זה נגמר טוב במזל>. יש לכם פעילות זוגית משותפת? עשו אותה למשפחתית ושלבו את התינוק\הפעוט למרות שנוח יותר להזמין בייביסטר ולהבטיח לצרף אותו כשיגדל <שיתחיל ללכת, כשיתחיל לדבר, כשיבין טוב יותר, כשיהיה חזק וכו'>. את מאוד יצירתית ויש לך ידיים טובות, שבו יחד ותתעסקו בחומרים שונים, מרקמים שונים וצרו יחד, או כל אחד לחוד באותו זמן. בדרך חזרה מהגן, תספרו את הצעדים עד לרכב או הבית, תצביעו על שמש צהובה, שמיים כחולים ואוטו ירוק. כמה שפחות מאמץ ואילוץ יושקעו ביחסים האלו, כך הילד יחווה בעקיפין שמחה, קלילות, אהבה, הנאה ואוטנטיות. ככל שהזמן המשותף יהיה מאולץ ולחוץ הילד אולי ידקלם שירים של נחמן ביאליק ויהנה מהקומפלימנטים, אבל בעקיפין הוא ילמד להתעקש, לדחוף, לאלץ את עצמו ואתם הראשונים שתחוו את הידע הזה.

אם חוזרים רגע לחברה שלי שמרשה לעצמה לשאול: אבל איך? איך יודעים מה נכון? מה טוב? ובכן, לא יודעים וכמו כל החיים שלנו אנחנו מנסים וטועים. החוכמה היא כשמשהו מרגיש טבעי ונכון, לטפח אותו, להתעקש עליו, להתאמץ עבורו <ואז המאמץ והעקשנות מועברים לילד כמשהו חיובי, מאוזן וכדאי>. וכשמשהו מתחיל כאילוץ כי קראתי ושמעתי וזה טוב לילד <אחר> פשוט להודות שזה לא הדבר החשוב לך ביותר גם במחיר שישפטו את האמהות שלך ולרכז את האנרגיות במקום שבו שני הצדדים רואים פירות. ובפעם הבאה שאת מודדת, תזכרי שיש אינסוף דרכים להטיב עם ילדים ולטפח אותם, אבל רק חלק מהדרכים האלו מתאימים לילד שלך.