חדר השינה חשוב עבור התפתחות תקינה של בני נוער ולנו כהורים יש תפקיד משמעותי ביצירת התנאים המתאימים. כך תעשו זאת נכון

היכרות עם השינויים שמאפיינים את המעבר לגיל ההתבגרות יכולה לסייע להורים לילדים להתמודד עם חוסר הוודאות. הטעות הנפוצה היא להתייחס לגיל ההתבגרות כשלב שמטריד את הילדים בלבד, בעוד לרוב אלו דווקא ההורים שסופגים את הקשיים.

בנוסף, ככל שהילדים מתבגרים כך גם משתנים תחומי העניין שלהם ולהורים יש תפקיד חשוב בכל הנוגע לעיצוב חדרי השינה.

דוח שבדק את הרגלי הפנאי בקרב בני הנוער בישראל במרץ 2015 גילה שכ-83% מהבנים והבנות מבלים את שעות הפנאי שלהם בבית בהאזנה למוזיקה, משחק במחשב, קריאת ספר או צפייה בטלוויזיה.
לשם השוואה, פעילות הפנאי השנייה ברשימה היא בילוי אצל חברים – שמתאפיין גם הוא מטבע הדברים בישיבה משותפת בחדר השינה.

הילד שלכם בחדר – אז מה אפשר לעשות?

מה שההורים צריכים לדעת הוא שהם יכולים להפוך את חדר השינה של הילדים למקום שנותן להם תחושת ביטחון גם בגיל ההתבגרות. היות וגודל חדר ילדים ממוצע בישראל הוא 8 מ"ר ובגלל שלפי תקנות התכנון והבנייה חובה שבכל דירה יהיה לפחות חדר אחד של 12 מ"ר, אפילו סוגיה של מקום לא אמורה להגביל את אפשרויות העיצוב והריהוט.

מבחינה פרקטית, כדאי להורים לוותר על מיטה רגילה כבר עם הכניסה לגיל ההתבגרות (בסביבות גיל 13) ולתת עדיפות לאופציה של מיטה וחצי עם ארגז מצעים.

מיטה כזו גם תספק לילדים את התמיכה האורטופדית הנדרשת וגם תחסוך מקום בחדר, כי ניתן להשתמש בה כפתרון אחסון.
כמו כן, את המיטה מומלץ לבחור יחד עם הילדים על מנת לתת להם תחושה של עצמאות ונטילת אחריות.

כך הילדים שלכם רואים את החדר שלהם

חדר השינה הוא המבצר הפרטי של בנים ובנות בגיל ההתבגרות. כמובן שכל ילד חווה את גיל ההתבגרות אחרת, אך החלוקה המקובלת היא לגילאי טרום ההתבגרות של 11-13, גילאי ההתבגרות של 13-16 וגילאי ההתבגרות המאוחרת של 16-18.
בין לבין, הילדים שלכם מפתחים שליטה עצמית על ההתנהגות, המחשבות והרגשות שלהם והם מצפים שהחדר יהיה המקום שבו הם מרגישים נוח.

בשביל לעזור לילדים להפיק את מלוא היתרונות מחדר השינה שלהם, ההורים צריכים לדאוג לעיצוב פונקציונאלי ונגיש.

אפשר כמובן להקדיש חלק מהתקציב להיבט הדקורטיבי של צביעת הקירות או הדבקת הטפטים, אך יש לזכור שהחדר משמש את הילדים גם להכנת שיעורי בית, מנוחה וכאמור פעילויות פנאי.

עד גיל מסוים משתמשים הילדים בחדר רק כדי לישון ולשחק.

מגיל ההתבגרות והלאה הוא כבר הופך לחלק מהם, אז התפקיד של ההורים הוא לתת להם חכה במקום דגים ולדאוג שהם יקבלו מקסימום תנאים להתפתחות תקינה.