הנקה של בוקר , חוסר שינה של אמהות , מוצץ זוהר , החלפת חיתול ועוד לילה בלי שינה – מיומנה של ליהי – בלוג הנקה שאמהות עייפות יזדהו איתו
התריסים במטבח ובחדר הילדים מוגפים עוד מהלילה, חלק מההכנות למבצע "עבוד על התינוק", שמתחיל כל לילה מחדש…
מניקה מבלי לתקשר עם הילוד, מעין בובת שעווה מ"מאדאם טוסו" של תימן , עם יכולת טכנולוגית מתקדמת המאפשרת שליפה ונחמה.
הקטן מצידו זורק מבטים ובודק את השטח, יד אחת ננעלת על גבי ובידו השנייה מנסה לתת לי כיף על מנת להרים את האווירה בחדר.
מבחינתי בשעה הזו אנחנו ברוגז, זוהי הנקה נטולת תקשורת, במודע, מעשה בכוונת תחילה.
הכל בכדי להתל בילד, כדי שחלילה לא יזרוק מבט אל השעון או אל החריץ בתריס העייף ויקלוט את התינוק של השכנה שפקח את עיניו יחד עם התרנגול כאילו עולים הם למשמרת יחד.
הכל כדי שבטעות לא יעשה אחד ועוד אחד ויקלוט שיש כאלו שזה בוקר עבורם.
עם כל הכבוד לפרי בטני הטהור, בשש בבוקר אהיה שם עבורו בחדר חשוך עם מנורת לילה קטנה.
אתן ממיטב חלב האם שלי, אולי אפילו אשקול החלפת טיטול אם זה ממש קריטי אבל לעולם… לעולם… לא אישיר מבט.
אתחמק מנסיונות החיבה שלו כמו דוגמנית על המתחמקת מסטוקר.
לא מבט ממיס, לא חיוך כובש עם שתיים ורבע שיניים, שום דבר לא יפיל אותי ברשת הזו, לא אפול קורבן לעוקץ השינה הגדול.
עייפה אפילו מעצמי כבר ותוך כמה דקות מסיימת להטעין את הילוד בחלב מאלחש.
מושיטה יד אל מוצץ זוהר שזוהר לו בחצי כוח ומגישה אותו ישירות אל פיו הקטן.
העולל נענה לבקשתי, מוצץ את התחליף, זורק מבט קטן שהתגנב לזווית עיני.
מבט של "אמא אני מפרגן לך הפעם, אבל דיר בלאק, אל תתרגלי".
אני לוחשת לו באוזן שזו באמת לא בושה לישון, זו אפילו גדולה.
מתקדמת לשלב הסופי…
מניחה אותו במיטה ומאבזרת לו את האזור עם שני בקבוקי מים כדי שלא תהיה שום סיבה להעזר בי בשעה הקרובה ואצליח להשלים עוד שעת שינה.
כך חוסר שינה של אמהות – במקרה שלי – יעמוד רק על 7,000 שעות, מספר מעייף לכל הדעות.
אני מתהלכת חזרה אל עבר חדרי, תשושה ורפויית שרירים, נכנסת למיטה וכולי תקווה לנום.
6:30 בכי…
בכי מהקולקציה של הצורמים מעיר אותי מרבע תנומה.
אני תוהה לעצמי אם זה מצריך קימה, רק עפעף אחד נפתח והשני מתעצל.
מתעקש לא לקחת חלק בפרוייקט ומשווה לי מראה של בחורה שקורצת לממיר.
עפעפי החרוץ ואני מדדים אל עבר חדר הילדים בו אנו מגלים את העולל רטוב כול.
הבקבוק דלף עליו ועל הסדין עם ציור המכונית שנראית כאילו עברה איזו תאונה וסובלת מדליפת שמן אחת גדולה.
בשארית כוחותיי אני מחליפה את בגדי העולל ואת סדיני מיטתו.
שולחת מבט כעוס עד מאד אל עבר בקבוק המים שכשל בתפקידו, מבטיחה לעצמי שאנקום בו ובדמיוני מריצה כבר מחליפים ראויים שימלאו את מקומו.
שוב מחזירה למיטה… ומתחננת לבורא שיזכה אותי בשעת השינה שביקשתי…
מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק.
ליהי.
