עייפות אחרי לידה, תינוק שלא ישן , הנקה באמצע הלילה , עייפות קשה , אמא טריה
עייפות אחרי לידה זה כאילו הגוף שלך והמוח החליטו שהם מתגרשים.
אבל לא גירושים יפים של כבוד הדדי – אלא גירושים קשים ומפתיעים בעיקר – כאלו שגורמים לך לתהות איך בכלל פעם הם חיו להם יחד בהרמוניה.
השעה 1:51, הקטן התעורר וגרם לי לתהות אם יש לי משהו שוויצרי בגנים.
מימיני בעלי נוחר לו בקצב דרום אפריקאי מונוטוני.
תוך מספר שניות הנחירות מתעצמות ומשתלבות באופן לא ברור אך הרמוני כאחד עם גמיעות החלב הקטנות של אומן השליקות שמשמאלי.
זה נשמע כמו פסקול של סרט אימה דל תקציב.
לפתע… הפוגה מהנגר מימין, אך מהר מתברר שהיתה זו ירידה לצורך עלייה וזה ממשיך ומתחזק.
אילו רק היתה לי יד ביונית כמו של חושחש.
בעזרתה הייתי מזיזה קלות את האדם לו נישאתי שכרגע נותן את הופעת חייו.
רק להזיז מעט את גופו המסור כל כך לאומנות הניסור,
כדי שלפחות דקות ההנקה שלפניי תעבורנה על מי מנוחות ולא תתווספנה צלקות נוספות לעור התוף שלי.
והנה זה קרה.
בעודי מתעסקת בדרכי שמירה על ערנות, פרי אהבתנו הראשון משמיע את קולו מבעד לחדר השינה:
"אמא… אמא…" , לא נעים להודות אבל לפעמים בסיטואציה הזו את מרגישה כמו קורבן בסרט אימה חובבני סטייל "הצעקה".
את עוצרת את נשימתך, הדופק עולה במהירות, זיעה קרה מציפה את גופ.
בראשך עובר סרט חייך ואת לא מאמינה שזה קורה לך.
את ממזערת את הצלילים שעלולים לבקוע מסביבתך, כולך דרוכה, לא עונה.
בתקווה שיעבור זעם והקריאות ידעכו ותשיגי עוד כמה דקות של נחת רק את והכרית.
הכרית הרכה שפעם היתה חברתך הטובה והיום אפילו לא מספיקה לקבל את צורת ראשך.
את ממשיכה להניק והזעקה שבחדר השני דועכת.
העולל ממשיך לינוק, את ממשיכה להיות עייפה עד שאחרי שהתרוקנת והוא שבע הוא עוצם את עיניו לפתע.
הנשימות שלו מאטות והוא נרדם לאט לאט לשינה ערבה.
עד לאזעקת הבכי הבאה בעוד 20-30 דקות.
מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק
