חופשת לידה , ילד ראשון , חופשת הלידה , ילד שני , חופשת הלידה הראשונה
איך באמת נראית חופשת לידה
יצאתי לטיול, "טיול"- יותר נכון ביקור ממוקד ב"גולף" להחלפת בגדים לאוצר הטהור.
אחרי ששרפתי שעה בחנות הרגשתי תחושת קלילות כזו של איזו אמא ספונטנית ולא צפויה שמתארגנת בכזו מהירות ומנצלת את חופשת הלידה עד תום.
בהגיעי לקופה הילד נותן את אותותיו ומזכיר לי שזו לא חופשה..
מדהים איך שניות של בכי חודר עור תוף בדציבלים השמורים ללהקות מטאל כושלות, נראות כמו נצח בזמן מסך מחוץ לבית.
המוכרת מישירה מבט, אני מנגד מנענעת את העגלה הצווחת ומפזרת מבט גאווה על התמודדות בסיטואציה של "ילד שני".
כי הרי לא ברחתי מהחנות כאילו אני באמצע אזעקה בשדרות.
היא מצידה:"זה לא ילד ראשון שלך נכון?" עניתי שזה אכן פרי פטמתי השני ,תוך כדי הזדקפות של כל שרירי היציבה בגופי.
לא הזדקפתי כך מימי הטירונות בבסיס ניצנים שכוח האל.
כל מה שעבר במוחי זו חופשת הלידה הראשונה עם בתי כאשר העזתי סוף סוף לצאת מהפוך.
כאשר העזתי להעביר מגבון על הפליטות שעל כתפי, להעמיס מייק אפ על הפנים ולטייח את השפעות הלילה כמו אומן טייח בטייבה.
ביליתי לי בקניון הקרוב לביתי, כדי שהמפלט ובשיא תעוזתי הלכתי לבד ושוטטתי להנאתי בחנויות הקניון.
זה מדהים איך ביקור עם עגלה וילד ראשון הופך לאתגר כמו האנפורנה בנפאל כשהברוטו והנטו רחוקים אחד מהשני.
בערך כמו בתלוש המשכורת של בעלי.
ארבע שעות ברוטו של הנאה ושכרון חושים שכללו ביקור בכל חדר הנקה שבכל קומה.
בנטו הצלחתי להגיע גג לחנות וחצי כשהחצי היה הסיבוב המהיר שלי בקסטרו כשהאוצר הטהור שלי הואילה בטובה לנום קלות.
לפתע… מבט קצר בעגלה הפגיש אותי עם עיניים עירניות כאילו לא חלמה לפני רגע על פטמה וחלב אם בטמפרטורת הגשה מושלמת.
עם המזל שלי המבט השתנה, הגבות התחברו.
הפנים האדימו ממאמץ ורעש של שיגור מעבורת חלל בקע מטיטול מידה 1 עם ציור של פו הדוב במבט תמים כאילו אין לו שום קשר למתרחש.
מבט נוסף לעגלה חשף בפניי את תוצאות השיגור.
נזילת קקי הנקה דמוי חרדל דיז'ון זלג לו מהטיטול לכל חלקה טובה בסדין בליווי בכי צורמני של בתי שהחליטה שזה מה שהיה חסר לי עכשיו.
מיותר לציין שטמפרטורת גופי נסקה אל על, זיעה קרה הציפה את גופי וכל מה שעלה בראשי הוא:
"איך לעזאזל מגיעים הכי מהר למקום מבטחים?".
הרגשתי כה חסרת אונים וקיללתי את הרגע בו כף רגלי פסעה מבעד לדלת הכניסה של בניין מגוריי.
מה היה לי רע בספת הפליטות שלי עם חיתול בד מלטף?
נסתי על נפשי מהקניון בעודי דוחפת את העגלה במהירות שיא.
האנשים והחנויות התערבבו לי למיקס של צבעים מטושטשים.
לא ראיתי כלום רק את היעד הנכסף, הבית, שידת ההחתלה המנחמת שתושיע אותי מהמצב אליו נקלעתי.
תסמונת ילד ראשון + מחסור משווע בשעות שינה הביאו אותי לשכוח הכל, כולל את חדר ההנקה עם פינת ההחתלה
שבקומה העליונה.
מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק
