יום כיף חודשי –  החוק האבהי שלי

זה נכון שאנחנו צריכים לנצל כל שנייה של שבוע העבודה כדי לייצר פרנסה. זה נכון גם שככל שעוברות השנים נדמה שהיממה שומטת לה שעות והופכת קצרה יותר. אבל אין קביעה נכונה יותר מזו שטוענת שאנחנו עובדים כדי שנוכל להרשות לעצמנו לקנות שעות פנאי.

"שעות פנאי" באות בכמה גדלים וחבילות לבחירתנו. החל מחופשה ארוכה בקיץ ועד לשעת ריצה בחוץ. משעות הפנאי אנחנו אמורים להפיק הנאה, לפרק מתחים ולמלא את חלל נשמתנו באנרגיות רעננות.  לכן, אני מקפיד על יום כיף חודשי.

זמן איכות עם הילדים – אמנות הפנאי – להיות אבא

אני מכיר הורים שמתייחסים לצירוף המילים שבכותרת האחרונה כאוקסימורון. קשה להם לחשוב על הזמן עם הילדים במונחים חיוביים "רגילים". אני יכול להבין אותם. גם אני מוצא את עצמי  לא פעם מתכנן לגשת לסניף הקרוב של אגודת "צער בעלי הורים" ולמסור את עצמי לאימוץ, אבל, המזימה הזאת עוברת לי די מהר. בכל זאת, חשוב לי להיות אבא טוב לילדים שלי.

רגעי הקושי הם קצרים ומהירים בהשוואה לזמן בו הנוכחות שלהם היא מקור להנאה.

בילוי זמן איכות עם הילדים זה אמנות. וכדי להצטיין באמנות ולהנות ממנה צריך להקפיד ולתרגל הרבה.

כמו כל דבר יקר, גם זמן האיכות האבהי עם הילדים לא ייפול עלינו במקרה. נצטרך  לעבוד בשבילו. הצעד הראשון בכיוון יהיה פתיחת יומן וסימון מספר שעות לבילוי משותף עם אחד הצאצאים.

ומה עם יש יותר משניים?

חשוב לשים לב שכל צאצא יקבל זמן איכות באותו מינון. זה נכון שהחל מהילד השלישי הגישה שלנו היא כבר פחות  מילולית. שינוי הגישה מתבטא בכך שהתגובה שלנו לצרחותיו התכופות היא ככר לא שיחה עמוקה בטון מרגיע. ההשקעה הוורבאלית מתחלפת בהעפת מבט לכיוון הרעש. המבט אמור להעביר את המסר "פנייתך חשובה לנו! תענה לפי התור" או משהו כמו "תודה על  העדכון! אנחנו מודעים לתקלה".  אני חושב שכדאי לקבוע ביומן את יום הכיף הראשון עם הילד הגדול ביותר ומשם להמשיך.