זה לא פוסט על קניות. זה לא פוסט על סיילים. זה פוסט שלי, אחת עשרה בלילה, מרותקת לטלוויזיה, לסיקור הבחירות.
שש שנים אני חיה בארה"ב. שנתיים בניו יורק, ארבע שנים בבוסטון. שש שנים שבהם לא הצבעתי. זה לא היה חשוב לי. זה לא באמת עניין אותי. זה עבר לידי. נו, אמריקה. מה זה משנה? מי מבין פה משהו?
בשנתיים האחרונות, משהו בי השתנה. נולדה לי אהובה קטנה. ופתאום, אני מבינה כמה חשוב לי החינוך, כמה חשוב לי ביטוח הבריאות, כמה חשובה לי ההבנה לנשים, לאימהות, כמה איכפת לי מהסביבה שבה אני חיה, ופתאום בא לי לשנות. וזה מרגש אותי. אני חושבת שזאת מן נקודה שכזאת, שלוקחת אותי מהישיבה על הגדר, מהלא להרגיש בבית, לא פה ולא שם, אל מקום שבו אני מבינה שאם אני רוצה לשנות, זה כי אני מתחילה להרגיש בבית. וזה מרגיש לי בדיוק בזמן.
נדמה לי שבכל בחירות אומרים שאילו בחירות קריטיות. אני בטוחה שלפחות 50% מהאמריקאים דפקו על הראש אחרי הבחירות של 2004 כשהבינו עד כמה הבחירות היו קריטיות (וינק וינק, ג'ורג בוש נבחר שוב). אבל איכשהו, מרגיש פה שהבחירות האלו, של היום, הם משהו מיוחד. המצב בארה"ב מוזר. התחושה הזאת של האומה הנבחרת נעלמה איפושהוא בשנים האחרונות. מאז המשבר, הפחד נוכח הרבה יותר בכל מקום. והתוצאה של זה היא שהיום, ביום הבחירות מרגישים חשמל באוויר. כל היום הזה, הרגשתי את החשמל והאנרגיות ברחוב, באוטו, באנשים מסביבי, באוניברסיטה, אפילו בגן. ראינו תורים של שעה, שעתיים ושלוש בקלפיות. שקט מופתי. אנשים רוצים להצביע. רוצים לשנות. רוצים להשפיע. איכפת להם. אני יודעת שכבר כתבתי שזה מרגש. אבל זה ממש ככה.
האם הצבעתי? טוב. תראו… להיות בלונדינית זה דת, לא סתם צבע בשיער…. אז שכחתי להירשם בזמן במקום המגורים שלי ולא יכולתי להצביע. אבל התכוונתי. באמת שהתכוונתי. ואפילו ניסיתי. הלכתי לקלפי, הסברתי לתור הארוך שאני רק שאלה, נכנסתי, ניסיתי לבדוק, והיו שם מאות אנשים ולא היה את מי לשאול ונאלצתי לחזור על עקבותי. אבל התכוונתי. באמת. זה נחשב, נכון?
והנה ההודעה הגיעה – ברוכים השבים ברק אובמה. "כמה טוב שבאת הביתה" 🙂 מזל טוב לנשיא אובמה. מאחלת 4 שנים מוצלחות הרבה יותר מה4 האחרונות, וזרוק איזה ביקור לישראל, יש שם אחלה שמש, ים ואנשים מקסימים.
ובכל זאת, ובגלל שזה בלוג של אופנה וכל זה, תקראו לי שטחית וכזה, אבל אני ממש שמחה לראות את מישל חוזרת לבית הלבן. האישה הזאת, מעבר לדברים הנפלאים שהיא עושה (מודעות לתזונה, מלחמה נגד השמנה של ילדים הם רק שתי דוגמאות קטנות) מחזיקה בסטייל מגניב לגמרי, לא יקר, והולם כל כך שלא לדבר על מחמיא. אז שאני לא ארצה אחת כזאת בתור השראה לעוד 4 שנים?…
עד כאן מהמתרגשת, שמחכה לשמוע את הנאום של הנשיא החדש ישן שלה.
קרן- אור