[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

שבוע  30 23.10.12

עייפה@@@@

זהו. 30 שבועות אני כבר סוחבת את פיצי (יותר נכון 31- הרי הזיזו לי את תאריך הלידה כי פיצי קטן מהצפוי) ואני יכולה להגיד בפה מלא שמיציתי!!!

כבד לי, עייף לי, כואבים לי השרירים ברגליים, אני מתנשפת מהליכה של 10 דקות, די! נמאס לי.

מצד אחד אני ממש לא מוכנה ללידה:

פתאום הבנתי כמה דברים יש להכין- להוריד את הבגדים שארוזים מימי רומי כתינוקת, להוציא מצעים לעריסה, לאמבטיה של העגלה, לכבס, לפנות את השידה מהבגדים של רומי (זה אומר לפנות את הארון בגדים מכל האיחסונים כדי להעביר את הבגדים של פיצקה לארון הגדול), להרכיב את העגלה, את הסלקל, להשכיר עריסה, להשכיר משאבת חלב, לחפש את הבקבוקים, לחדש פטמות בקבוקים, לקנות מוצצים, תחליף חלב (לפחות נוטרילון אחד שיהיה ליתר בטחון), חיתולים, להכין רשימות, לבשל ולהקפיא (כי הניסיון מלמד שאין זמן לעשות הכל ביחד), להכין תיק לי, להכין תיק לקטני, לכבס שמיכות ועוד ועוד ועוד.

רק המחשבה על כל זה מעייפת אותי. עכשיו נשאלת השאלה מתי מתחילים??? את רומי לדתי בשבוע 42 עם זירוז כי היא לא רצתה לצאת. האם הפעם יהיה שונה?

מהצד השני מיציתי! בא לי שייצא כבר:

אני לא ישנה טוב, פיצי יושב עם הראש למטה- לעיתים על השלפוחית ולעיתים עולה לסרעפת, ככה שיש ימים שאני מבלה בשירותים יותר מבכל מקום אחר ויש ימים שאני פשוט לא יכולה לנשום. עדיין לא החלטתי מה עדיף. לעיתים פשוט יושב על הצלע השמאלית או על משהו בצד שמאל שהכאבים פשוט מטריפים אותי במהלך ימים שלמים.

בנוסף- עוד תענוג מפוקפק- כפות הרגליים שלי עמוסות וכואבות, אז החלטתי לוותר על המלח באוכל כדי להימנע מבעוד מועד מבצקות. מה אני אגיד לכם- החיים ללא מלח תפלים ועצובים כל כך… אני גם שומעת הרבה מסביבי- תרימי את הרגליים כל זמן שאת יכולה. למי יש זמן או יכולת להרים רגליים בהריון השני?

בקיצור- מה עדיף???

 

בינתיים ממשיכה לגדול, לעבור בדיקות דם, אולטרסאונד לעקוב אחרי פיצי- שהוא גדל והכל בסדר, עוד תור מחרפן לטיפת חלב, עוד חפירה על המשקל שלי, עוד חפירה למה אני צריכה לקבל חיסון לשפעת, עוד בדיקות ועוד בדיקות. ואחרי זה בוכים במערכת הבריאות שיש עומס. אולי תרדו ממני, אני ההריונית היחידה בעולם? תחלקו את הבדיקות שווה בשווה בין כולם.

מה אני אגיד לכם, הריון זו חוויה מפוקפקת עבורי. וכל מי שבטעות מעיזה להגיד לי היא נהנתה או פרחה בהריונות שלה מקבלת כזה מבט שלא נראה לי שהיא תגיד את זה שוב בקרוב. אני פשוט תוהה לעצמי- יכול להיות שהיא מאוהבת בגורים שלה עד כדי שהיא לא זוכרת שזה דוחה????????? שהיא לא זוכרת שהבגדים לא עלו עליה? שהיא לא ישנה בלילה? שכאב לה? שהיא גדלה?

בסדר, כבר אמרתי- אני לא סובלת את הדרך אבל מאוהבת בתוצאהJ))

רפואה שלמה לכל ההריוניות,

ושיעבור בקלות (אבל שיעבור כבר)…

להצטרפות לפייסבוק ליחצו כאן

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]