תמיד האמנתי שעדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.. עזבו זה ביטוי 40 אלף רגל… אבל בפרקטיקה מצאתי את עצמי מתנהלת מהמקום הזה. אני תמיד אסתובב ואראה בגד יפה שאני רוצה- אז אני אקנה. אני לא אעשה סקר שוק ואבדוק אם אוכל למצוא את הבגד הזה במחיר יותר אטרקטיבי או בגד יותר יפה, אני פשוט אקנה.אני לא אוהבת יותר מדי דילמות. אני לא אוהבת יותר מדי התלבטויות- כי המחיר שלהן מלווה בשאלות ומחשבות עמוקות יותר שכנראה לא אוכל לתת להן מענה. האם אופן ההתנהלות שלי בחיים , שבו אני חוסכת מעצמי דילמות מוביל לבינוניות…?
אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת , זה שאין לי חרטות כי אני עושה אידיאליזציה או השלמה עם הבחירה שלי כדי שאמשיך להרגיש טוב עם עצמי. כי זו בעצם המטרה. האם זה גם ככה עם בחורים? עם בגד זה מאוד קל…אני נהנית ממנו מס' חודשים או שנים – מקסימום דוחפת אותו עמוק לארון כמזכרת וממשיכה בריגוש של הקנייה הבא. להתחדש. להתחדש בבגד חדש שהולם את גזרתי הנוכחית ואת מצב רוחי וכנראה את המקום שבו אני נמצאת כעת. עם בחורים זה מעט יותר קשה. אני מתאהבת בבחור, חושבת שבחרתי נכון ופתאום בבוקר אחד , אני מרגישה שהבגד לא מחמיא לי יותר, אולי אני אפילו נראית בו שמנה. ומה עושים?