שבוע   19

בואו נדבר על התגובות ברחוב. אולי כבר דיברתי אבל זה ממש מתחיל להטריד.

משום מה כשאת נכנסת להריון את הופכת להיות נחלת הכלל, מעין רכוש ציבורי. כל אחד שעובר לידך מרשה לעצמו להעיר, לגעת בבטן, לחדור לפרטיות והכל בשם ה"דאגה לרווחתך".

ככה כבר קיבלתי השבוע כמה הערות נחמדות מהסביבה: "התנפחת", "השמנת בבטן", "גדלת", "וואוהו, איזה חזה"…. ועוד רבות וטובות. כן, כן. אמיתי. לא המצאתי כלום. לא יאומן.
אז גדלתי- זה נכון- יש לי ילד בבטן ואני בחצי ההריון, הגיוני שגדלתי לא. אז אם אני עוברת ליד מישהי שהשמינה אני אגיד לה "התנפחת"? למה זה בסדר להגיד את זה לאישה בהריון? ועוד כשהיא הורמונלית והדימוי גוף שלה משתנה כל שעה….

בקיצור חברים- אם לא הבנתם- תחסכו לי. נשבר לי לשמוע שגדלתי והתנפחתי. זה קורה לכולן בהריון ואין צורך לציין את המובן מאליו שוב ושוב.

עכשיו אחרי הפנייה הנרגשת, אספר לכם שהחלטנו לעשות מי שפיר. מסתבר שגם על זה אני צריכה לתת דין וחשבון לכל אחד שרוצה. "למה החלטת לעשות", "את יודעת שזה מסוכן"…כן. אני יודעת שקיים סיכון בבדיקה, כן אני יודעת שהיא לא בודקת את כל המחלות, כן אני יודעת שהיא לא נעימה וכן אני יודעת שצריך לנוח אחריה 48 שעות (למרות שאם תשאלו את הפרופסור שלי הוא יגיד לכן שאתן יכולות אחרי חצי שעה כבר לעשות קניות בקניון). ועדיין החלטנו להיות בטוחים.

פתאום אני מוצאת את עצמי מפחדת, מפחדת להשאיר את הקטנה שלי 48 שעות בלעדיי, מפחדת שמשהו יקרה לקטני, מפחדת שמשהו יקרה ואצטרך להפסיק את ההריון (טפו חמסה שלא נדעJ אז אני מדחיקה. אחשוב על זה כשזה יקרה, כרגע אני משתדלת לחשוב דברים חיוביים, אתעסק עם כל דבר בעיתו.

אז מה חיובי? יש גם כאלו… התחלתי להרגיש תזוזות וזה מתחיל לרגש אותי. 3 בלילה, יום שישי וקטני בועט כמו שחקן כדורגל. האמת התרגשתי ואני מודה שאין לי הרבה רגעים שאני מתרגשת מהם אז הנה אחד לשמור. יש גם דברים טובים מסתבר (קצת אבל יש)…

לאתר שלי ולפייסבוק:

אתר: www.kelim.biz

פייסבוק: http://www.facebook.com/lironkelim