את השאלות האלה אני שומעת כבר 6 שנים מאימהות.
מה מבדיל נשים ש"עושות את זה" מכאלה שרק שואלות את השאלה הזו?
יש כמה דברים שניתן לעשות ומבדיל את אלה שעושות את זה לאחרות.
אחד הדברים המשמעותיים שנשים שמצליחות לשלב בין כל התפקידים ולהנות מהיומיום שלהן עושות הוא – לומדות לשחרר מעצמן אחריות! ,
לומדות להנמיך ציפיות ולקבל את המצב לגבי דברים שהם בסדר עדיפות נמוך יותר.
אנחנו מתגאות שאנחנו מספיקות, שאנחנו רצות בין כל המטלות ומספיקות אבל מה המחיר של זה? התשה? עייפות? חוסר חשיבה על עצמי בתוך כל זה? האם זה טוב לנו להתהדר בזה?
לרובנו יש דפוס חשיבה של "הכל או כלום".
זה מתקשר למחשבות שלנו, להנחות עתידיות וגם להתנהלות יומיומית.
אצל נשים רבות שפגשתי יש נקודת מבט שאם אני לא אעשה אף אחד לא יעשה וזאת עובדה מבחינתן. לכן, הן לוקחות הכל על עצמן.
אומרות לעצמן : "אני רוצה עזרה אבל כבר מכירה מה שיש לי בבית, מוותרת וממשיכה לפעול אם אתחיל לשחרר "את זה" מעצמי, להאציל סמכויות, ללמד וגם להרגיל את עצמי לקבל פחות מ"הטוב ביותר"- זה ידרוש ממני הרבה זמן שאין לי..
ואני לא אוהב את התוצאה אז לשם מה?"
אבל תחשבו מה קורה לנו בנתיים?
אנחנו לוקחות על עצמנו אחריות.
אחריות כבדה ולא תמיד נוחה, אחריות שהיא עומס שלא ניתן לנהל אותו.
אחריות לכל מטלה חדשה שנכנסת – הכל "עליי" -להביא לבי"ס בקבוקים,לא לשכוח חולצה לבנה, כביסות, כלים, ניקיון, מתנה לחמות ואפילו יום הולדת של הילד הופכת למטלה!
שמירה על קשר עם חברה הופך להיות משהו שצריך לרשום ביומן…ואז אנחנו מותשות.
אנחנו רוצות שבן הזוג "יעזור" אבל בפנים בתוכנו, אנחנו לוקחות את הדברים האלה לבד.
הרבה פעמים אנחנו מציבות רף שאנחנו לא מוכנות לרדת ממנו. מתוך חשיבה שאם אעזוב זה יילך אל ה"כלום", אנחנו לוקחות עלינו את "הכל".
זה אפילו חמור יותר מזה,בינינו רובנו משלמות את מחיר ההתשה וזה לא כואב כביכול. השאלה רק איך לעשות את זה נכון לא?!.
המחיר לטווח הארוך הוא גדול ואנחנו מתעוררות רק במשבר רפואי או משבר גיל במקרה הטוב.
אנחנו לא רואות שהעומס והבחירה שלנו לקחת את הכל עלינו היום, מתקשרת לפחדים הכי גדולים שלנו מחר:
גירושים אפשריים, חוסר מיצוי, עניין סיפוק והגשמה, חוסר נוכחות הורית ומסר מוטעה על הדברים החשובים בחיים שעובר אליהם.
את זה אנחנו לא רואות.
הפחד הגדול של החיים שאנחנו רוצות לעצמנו, מתממש לנגד עינינו ואנחנו לא רואות את האחריות שלנו על זה.
אנחנו לא רואות שההתעסקות המחשבתית והפיזית לוקחת מאיתנו אנרגיה.
אנרגיה היא לא רק כוח לעשות דברים ולהיות ערנית.
אנרגיה היא שלווה פנימית!
שקט, הליכה נכונה לעבר מה שאני רוצה בחיים.
אנרגיה היא היכולת שלנו להשיג יותר דברים בחיים בהתנהלות נכונה, עם כיוון למטרה שאנחנו רוצות בדרך בריאה יותר, שלווה יותר, מהנה יותר.
דרך ההתנהלות הזאת, תלמדי לקחת אחריות על חייך ולא רק לקחת מטלות על עצמך, תלמדי פחות להתלונן ויותר להנות. תחזרי לעצמך.
אמא שהיא גם אישה. שיש לה רצונות, כישרונות, צרכים והיא עונה להם.
הנה וידאו שימחיש לך כמה את לוקחת על עצמך דברים שיכולים להחזיק לבד:
רוב המתאמנות שלי אומרות שהן במיטבן כמו "סופר וומן".
דימוי נחשק להצלחה שלנו ושליטה שלנו בהכל.
האם השליטה שלנו בכל מה ש"צריך לעשות" היא הצלחה?
מה יכול להחזיק לבד ואת זאת שלא משחררת?
הנה תרגיל שיכול לעזור לך קצת כאן:
1) ערכי לעצמך רשימה של דברים שאת רוצה לשחרר ושאת יכולה לשחרר מעצמך והתחילי כל שבוע מדבר אחד בלבד, מהקל ביותר אל הקשה ביותר.
2) כשאת משחררת – נסי לחוש איך זה מרגיש בגוף? איפה? (בלב, בבטן, בחזה?) כמו מי את שאת שם? (רוח, ציפור, פייה?)
רישמי לך את זה. התחברי אל התחושה. המוח שלך מדמיין את זה וזה נזכר!!
3) רישמי לך מה את צריכה לעשות כדי לשחרר ומה תרוויחי מהשחרור הזה?
רוצה עוד תרגילים?
לאחרונה חברתי לגל אמיתי שמי, מומחה לניהול אנרגיה אישית בחיים המודרניים ואנחנו יוצאים במוצר של ניהול אנרגיה לאימהות שכבר עושה הד גדול!
לכבוד זאת יצאנו בסדרת סרטוני וידאו חינמיים כדי שתוכלי להתחיל לעשות את המהפיכה שלך בעצמך כבר עכשיו – היכנסי ללינק הזה, הירשמי ותקבלי כלים שייתנו לך יותר זמן לעצמך, שלווה ואנרגיה לדברים החשובים באמת
תגובה אחת על “היא אמא שיש לה זמן לעצמה? איך היא עושה את זה?? / יעל דורון יבין”
מעולה!!!
חג פסח שמח וכשר, עם שחרור והאצלת סמכויות ראשון מתוך סרייה!
אוהבתותך!!!